גנוב

גָּנוּב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גנוב
הגייה*	ganuv
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ג־נ־ב
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ גְּנוּבָה, ר׳ גְּנוּבִים, נ"ר גְּנוּבוֹת

1. שנלקח ללא רשות. שמוחזק שלא על פי הדין.

   • " כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי" (בראשית ל, פסוק לג)
   • המשטרה מצאה בבית רכוש החשוד כגנוב.

2. [סלנג] בהשאלה (1): שהשתבשה עליו דעתו, ואינו פועל בהגיון.

   • "לאה, לאה, לאה, / לה זה לא נוגע; / כל מה שניסיתי לא פוגע, / אני עליה גנוב." (לאה גנוב, מאת דורי בן זאב)
   • תגיד לי; מה, אתה גנוב, אתה לא רואה איך אתה נוסע?!

3. [סלנג ישן] שמוצא חן בעיני הדובר.

   • איזה גנוב השעון הזה.

גיזרון

• צורת בינוני פעול של הפועל גָּנַב, מופיעה פעמיים בלבד במקרא.
• הסלנג (2) על־פי גניבת דעת, במקור בהקשר לסמים.

צירופים

• פתח גנובה
• מים גנובים ימתקו

מילים נרדפות

• חטוף (1)
• מגניב(3)
• סרוט(2)

תרגום

שנלקח בלא רשות

• אנגלית: stolen‏‏‏‏

ראו גם

• חמוד

קישורים חיצוניים

• רוביק רוזנטל, "גנבת לי את הלב, יא גנוב". ‏הזירה הלשונית‏, 14/03/2018