מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
חמוד
|
| הגייה* |
khamood
|
| חלק דיבר |
שם עצם (תואר)
|
| מין |
|
| שורש |
ח־מ־ד
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- מה שטוב ונאה. דבר שהנפש מתאוה אליו.
- ”יֹצְרֵי פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יוֹעִילוּ“ (ישעיהו מד, פסוק ט)
- ” וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב טוֹבָה שְׁנַיִם חֲמוּדֹת כַּזָּהָב“ (עזרא ח, פסוק כז)
- מסור נא דרישת שלום לאחיך ולילדיו החמודים.
- תואר נגזר מצורת פעול של חָמַד.
מילים נרדפות[עריכה]
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
|
| הגייה* |
khimood
|
| חלק דיבר |
שם עצם (פועל)
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ח־מ־ד
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- רצון חזק. השתוקקות הנפש אל דבר שחסרה ממנו.
- {{צט לחייב על התאוה ועל החימוד .
- מהפועל המקראי חמד או חימד {{צט/תנ"ך|בצלו חמדתי וישבתי|שיר השירים|ב.
מילים נרדפות[עריכה]
| השורש חמד
|
|
השורש ח־מ־ד הוא שורש מגזרת השלמים.
נטיות הפעלים[עריכה]
| ח־מ־ד
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
חָמַד
|
חוֹמֵד
(ב׳ פעוּל: חָמוּד)
|
יַחְמֹד
|
חֲמֹד
|
לַחֲמֹד
|
| נִפְעַל
|
נֶחְמַד
|
נֶחְמָד
|
יֵחָמֵד
|
הֵחָמֵד
|
לְהֵחָמֵד
|
| הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְחַמֵד
|
מִתְחַמֵד
|
יִתְחַמֵד
|
הִתְחַמֵד
|
לְהִתְחַמֵד
|
| |
|
