בת יענה

בַּת יַעֲנָה

לשון המקרא מין עוף טמא האסור באכילה, השוכן במדבריות.
- ”וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ.“ (ויקרא יא, פסוק טז)
- ”וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים, וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים; וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה, וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם.“ (ישעיהו יג, פסוק כא)
- ”עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה, אֵילְכָה שׁוֹלָל וְעָרוֹם; אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים, וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה.“ (מיכה א, פסוק ח)

הדעות חלוקות בזיהוי מין העוף: לפי תרגום השבעים מדובר ב-strouthos) στρουθὸν) - יָעֵן. וכן מתורגם בתרגומים הארמיים: "נַעָמִיתָא". יש המערערים על זיהוי זה, מכיון שבמקרא היא נזכרת בצמידות לדורסי לילה, כגון האוח, וכן לחיות לילה אחרות כמו התן. אמנם יש המחלקים בין 'בת יענה' לבין 'יען' המופיע פעם אחת במקרא: ”בַּת-עַמִּי לְאַכְזָר, כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר.“ (איכה ד, פסוק ג).^[1]
יש הגוזרים משורש ע־נ־י/ה מלשון ענה, קרא בקול, מכיון שהעוף מיללת בקול. אפשרות אחרת, שהוא מקביל לסורית: ܝܥܢܐ - רעבתן, זללן.^[2] אחרים גזרו מערבית: وعنة (וענה) - מדבר, ארץ קשה.^[1]