מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
בעל בית
|
| הגייה* |
ba׳al bayit
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ב־ע־ל; ב־י־ת
|
| דרך תצורה |
צירוף
|
| נטיות |
נ׳ בַּעֲלַת־בַּיִת; ר׳ בַּעֲלֵי־בַּתִּים
|
- מי שברשותו דירה ונכסים אותם הוא מנהל, מתחזק ואף משכיר לאחרים.
- ”אִם־לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל־הַבַּיִת אֶל־הָאֱלֹהִים אִם־לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ.“ (שמות כב, פסוק ז)
- ”...וַיֹּאמְרוּ אֶל־הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר הוֹצֵא אֶת־הָאִישׁ אֲשֶׁר־בָּא אֶל־בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ.“ (שופטים יט, פסוק כב)
- ”וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָלָה בֶּן־הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת; וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד, עַד אֲשֶׁר לֹא־נוֹתְרָה־בּוֹ נְשָׁמָה.“ (מלכים א׳ יז, פסוק יז)
- ”כֶּרֶם שֶׁכֻּלּוֹ עוֹלֵלוֹת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְבַעַל הַבַּיִת; רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לָעֲנִיִּים.“ (משנה, מסכת פאה – פרק ז, משנה ז)
- ”רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ב, משנה טו)
- [עממי] בעלים. אדון.
- אתה לא בעל הבית על הגוף שלך
- שאינו תלמיד חכם. הדיוט. אדם פשוט.
- דעת בעלי בתים הפוכה מודעת תורה
- ”מַכְבֵּשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, מַתִּירִין, אֲבָל לֹא כוֹבְשִׁין, וְשֶׁל כּוֹבְסִין, לֹא יִגַּע בּוֹ.“ (משנה, מסכת שבת – פרק כ, משנה ה)
- ”חֶנְוָנִי כְּבַעַל הַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חֶנְוָנִי כַּשֻּׁלְחָנִי.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ג, משנה יא)
ערך בוויקיפדיה: בעל בית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בעלי בתים