אחד מתפקידיו של בית המשפט העליון במדינת ישראל, במסגרתו הוא דן כערכאה ראשונה בעניינים מנהליים, עתירות נגד רשויות המדינה וגופים ציבוריים אחרים, ובעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק, ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.
חוק יסוד: השפיטה מסמיך את בית המשפט הגבוה לצדק להוציא צווי "הביאס קורפוס" לשחרור אנשים שנעצרו או שנאסרו שלא כדין.
תרגום שאילה מאנגלית: High Court of Justice. נקלט דרך חוק מתקופת המנדט ששמו "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922". דא עקא, התרגום לעברית היה מוטעה: המילה Justice מובנה כאן הוא אדמיניסטרציה שיפוטית, שפיטה, ולא צדק. המונח "צדק" השתרבב בטעות לשמו של בית המשפט, וכן לסמכותו ליתן "סעד למען הצדק" כאשר במקור האנגלי הסמכות היתה לדון בעניינים שההכרעה בהם הכרחית לשם "administration of justice", קרי לניהול תקין של השפיטה, ולא לפעילות למען הצדק.[1]
בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]