גר

גֵּר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גר
הגייה*
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר' גֵּרִים, נ"ר גֵּרוֹת; ס"ר גֵּרֵי־

1. אדם היושב בארץ זרה.

   • בני ישראל היו גרים ועבדים במצרים.
   • "גר צדק האמור לענין מכירה וגר תושב האמור לענין רבית" (בבא מציעא עא א)

גיזרון

• מקור המילה גר הינו מהשורש ג.ו.ר (לגור).

מובאות נוספות

1

• "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא, לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ." (דברים כ"ג, ח')
• "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם, וְאַלְמָנָה; וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה." (דברים י', י"ח)
• "וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם." (דברים י', י"ט)
• "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ־כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:" (ויקרא י"ט, ל"ד)
• "וְכִי-יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר-בְּתוֹכְכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחֹחַ, לה'־כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ, כֵּן יַעֲשֶׂה. הַקָּהָל, חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'. תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד, יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר, הַגָּר אִתְּכֶם" (במדבר ט"ו, י"ד-ט"ז)
• "וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כ"ב, כ')
• "וְגֵר, לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר־כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כ"ג, ט')

צירופים

• גר צדק
• גר שקר
• גר תושב

מילים נרדפות

• נוכרי

ניגודים

• אזרח

תרגום

• אנגלית: convert‏‏‏‏

ראו גם

• זר

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: גיור

גָּר

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	גר
שורש וגזרה	ג־ו־ר
בניין

1. אדם השוכן במקום מסויים.

   • כל המשפחה שלי גרה בישראל.

תרגום

• אנגלית: live‏‏‏‏