מקראי. המשמע המקורי של השורש השמי ד-ו-ר הוא 'עיגול, סיבוב', משם עברית דוּר 'עיגול', דרדר 'גלגל' (הידרדר 'התגלגל למטה'), כדוּר (= כ-דוּר 'כמו דוּר, כמו עיגול'), דוֹר ('סיבוב אחד בגלגול הדורות'), ערבית دارَ (דאר) 'סובב, גלגל', دائِرة (דַאִירַה) 'עיגול', אוגריתית dr 'מעגל, מחזור'[1], ואכדית dūru 'חומה מקיפה'.
עקב העובדה שאזור מגורים קבוע היה מוקף גדר מסביב, מהמשמע 'עיגול שמקיף מקום' השורש רכש את המשמע של המקום עצמו, כלומר 'מקום מגורים קבוע'[2][3], כמו עברית וארמית דירה, דיור, דר, ערבית دار (דַאר) 'מגורים', ואותה מילה באכדית dūru 'חומה שמקיפה מקום' וגם המקום עצמו 'מבצר'.
לא קשור אל השורש ג-ו-ר שמשמעו המקורי 'שהה במקום', כמו גֵר.
מופיעה כיחידאית במקרא בצורה: "דר", בפסוק לעיל. קיים מקור משותף למילה הערבית دُرّ (דֻּר) – פנינה.
”מׇר־דְּרוֹר “ (שמות ל, פסוק כג) (ראו לעיל) כנראה וצירוף זה צריך היה להיכתב בצורה: מור־דַּר, המורה על כלי קיבול כצדף עבור מרקחת-מור ששימשה בקודש, אך הצירוף הועתק כצורה שגוייה [4] וניכר שכשהעתיקו אותו מעתיקי מקרא קדומים כבר לא ידעו לפרש צירוף סתום זה ופשוט כתבוהו בצורה שנראתה להם כמקורית, למרות העדר הפשר. אכן יש המסבירים את הפסוק ככתבו וכלשונו, לדוגמה הרש"ר הירש כותב כי "דרור מופיע בפסוק ״וקראתם דרור״ (ויקרא כה, י ועוד) וכן בשם הציפור ״דרור״. בפסוק הנ״ל פירושו ״חופש״ או ״שיבה הביתה״. ולענין הציפור, ההנחה השכיחה היא שמדובר בציפור הסנונית, ״שדרה בבית כבשדה״ (ביצה כד) – הווי אומר שהיא נעה בדרור ובחפשיות בבתי בני האדם כבשדות. לפיכך ההנחה היא, שגם כאן מציין ״דרור״ בושם טהור החופשי מכל יסודות זרים".
לפיכך במהדורות הבאות יש להדפיס: ”וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מור־דַּר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה“ (שמות ל, פסוק כג). השוו ל: מאמר האקדמיה ללשון: "מׇר־דְּרוֹר" (הקמץ במ"ם הוא קמץ קטן), ולמילת ה-"לעז" שהגייתה: מוֹר-טָר (mortar) בהוראת מכתש ככלי קיבול.
בתלמוד-בבלי, דר הוא כלי חפירה ”ומודה ר' שמעון במר לחפור בו, וספר תורה לקרות בו“ (בבלי, מסכת שבת – דף צד, עמוד ב)
ערך בוויקיפדיה: אם הפנינה