עפ"י הפירוש המקראי-מקורי, "אזרח" הוא בן ישראל הטהור בייחוסו המתואר בדמויים של צמח, כנראה הגפן טהורת הגזע . ”רָאִיתִי, רָשָׁע עָרִיץ;וּמִתְעָרֶה, כְּאֶזְרָח רַעֲנָן “ (תהלים לז, פסוק לה).
כנראה קרוב לשורש זה שורש "שרח"-האכדי , במשמעות טהור וזורח , ואפשר שהביטוי גפן סורחת , בהוראת "אזרח הגפן" ,אף על פי שתחילתו של השם "אזרח" כמונח אתני , יתכן ובמקרא שימש כמונח גיאוגרפי ( ראו, הצירוף ”אֶזְרַח הָאָרֶץ“ (שמות יב, פסוק יט) ,וגם כשם של מעמד חברתי ממש כמו שתיבת "גר" שמשה לסימון מחוסר הזכויות כך התפתח צירוף לשון כגון "בן חורין" , שבמקורו מתיחס לבן של חורים וסגנים ,אולם בתקופת המשנה החל להתפרש בהוראת - "חפשי ופטור משעבוד" [1].