השורש מתבאר על דרך חלופי המעתק הארמי-עברי: תנן-שנן שהוראתו: חזרה, כפילות, [1], או הידהוד המאפיין את יללות התן החוזרות ונשנות. כנראה ושמו של בע"ח חולק שדה סמנטי משותף עם הפועל "תַּנֶּה" בהוראת אבל ,הספד [2].
בפסוק זה: ”וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל־שפים שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי־אֵין עֵשֶׂב“ (ירמיהו יד, פסוק ו) אין הכוונה לחיה "תן"(בתוספת כ' הדמוי, ובלשון רבים תנים) אלה לחיה הקרויה בארמית "כוֹדַנָיא" או כודנא: (kwdnˀ ) בהוראת חמור, המקבילה לתיבת פרא שבצלע הראשונה של הפסוק . וכך גם באשורית ובבלית בהגיית: כודנו (kūdanu) בהוראת סוג של חמור, לפיכך ניתן לשנות את התיבה: ”וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל־שפים שָׁאֲפוּ רוּחַ כּוּדַנַא כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי־אֵין עֵשֶׂב“ (ירמיהו יד, פסוק ו) והכוונה לפראים (חיה דמויית חמור) שעמדו בהרים (באין עשב) שאפו (רק) רוח, כמו אותם פראים המקבילים לחמורים ושמופיעים בהמשך הפסוק (נחלשו עיניהם ממחסור בעשב). [3] , [4].
↑השוו לתנאים המשננים את התורה ,ולפסוקים: ”מִקּוֹל מְחַצְצִים, בֵּין מַשְׁאַבִּים, שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה“ (שופטים ה, פסוק יא), ”זה מדרשו של רבן יוחנן בן זכיי ששם היו מתנין גדולותיו של הקב"ה“ (ירושלמי, מסכת מגילה – דף ג, עמוד א)
לערך העוסק בתֵּן, פועל בציווי; ראו צורת היסוד, נָתַן.
, מאת שלום חנןך)
ערך בוויקיפדיה: תן
טקסונומיה בוויקימינים: Canis aureus