תפת: הבדלים בין גרסאות בדף

→ עבור להשוואת הגרסאות הקודמת עבור להשוואת הגרסאות הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מתאריך 22:23, 27 במאי 2009

תוכן עניינים	תֹּפֶת א - תֹּפֶת ב

תֹּפֶת א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תופת
הגייה^*	tofet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות

דבר קשה ורע המסב סבל רב.
- "תופת נערך בלבי ואתה היית שלוו ומאושר" ("רבי שפרה", בן־אביגדור)
שרפה, מדורה גדולה.
- "וּזְכֹר יְקוֹד תֹּפֶת אֲשֶׁר יִבְעַר / מֵאֵשׁ עֲדֵי תֹאמַר כְּסִינַי זֶה" ("ספר הענק", יהודה אלחריזי)
- "רק התאוה העזה להתעשר אשר בערה בקרבו כאש תפת" ("הירושה", פרץ סמולנסקין)
גיהנום.
- "יֹאמְרוּ אֲשֶׁר תֹּפֶת בְתוֹכוֹ לַהֲבוֹת / אֵשׁ אֹכְלָה רִשְׁעָה וְנַפְשׁוֹת שׁוֹבֲבוֹת" ("מחברות עמנואל", עמנואל הרומי)
- "וכי היה שם במרומים גן־עדן נפלא כזה, הנה נמצא לעומתו בעמקי התהום, בתחתיות השאול העמוקה, תופת איום ונורא." ("כליל אי השלמות", ישעיהו ברשדסקי)

גיזרון

כל משמעויות המילה נובעות משמו של מקום בעמק גיא בן הינום שבו נהגו להקריב ילדים למולך: "וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ" (מלכים ב, כג, י). ככל הנראה מקור המילה במילה שמית קדומה שעניינה שרפה או אש והמקבילה לשורש העברי שׁ־פ־ת. שרידים לה ניכרים גם בשפות שמיות נוספות: תְּפָיָא (אח בישול, ארמית), أُثْفِيَّة (אֻתְ'פִיָּה - אחת מאבני הבסיס של הקדֵרה, ערבית). כמו כן הייתה הצעה לקשר בין תֹּפֶת לבין המילה הסנסקריטית tapti (חוֹם), אך רוב החוקרים לא קיבלו אותה. האטימולוגיות של חלק מפרשני המקרא (ראו להלן), שלפיהן המילה גזורה מהשורש ת־פ־פ, לא התקבלו אף הן.

פרשנים מפרשים

מצודת דוד: "הוא המקום שהיו מעבירים שם בניהם למולך ונקראה כן ע"ש שהיו מכים בתופים לבל ישמע האב נהמת הבן כשהוא נשרף בין המדורות ולבל יכמרו רחמיו".
רד"ק: "שם מקום שהיו מעבירין שם בניהם למולך היה שם המקום תופת ואמרו כי נקרא כן כי היו מרקדים ומכים בתופים בשעת העבודה כדי שלא ישמע האב צעקת בנו כשהיו מעבירין אותו באש וינהם לבו עליו ויקחהו מידם".
רלב"ג: "הנה עשו שם בנין כדי להעביר בנו ובתו באש למולך והיה אש מכאן ואש מכאן והכומרים מעבירים אותו בין שני האשים".
רש"י: "הוא המולך ועל שם שהיו הכהנים מקישים בתופים שלא ישמע האב את נהמת הבן כשהוא נכוה בידי הצורה של עכו"ם מולך קראוהו תופת".

צירופים

מילים נרדפות

ניגודים

גן עדן (3)

תרגום

אנגלית: inferno‏‏‏‏ (2), hell‏, abyss‏, Topheth (3)
ערבית: جهنم‏‏‏‏ (2), توفة‏‏‏‏ (3)

ראו גם

עבודת אלילים

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: עבודת המולך

תֹּפֶת ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תופת
הגייה^*	tofet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה	משקל קֹלֶת
נטיות

במקרא יריקה או הבעת בוז.

גיזרון

המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: "וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה" (איוב יז, ו). הדעה המקובלת במחקר גורסת שהמילה גזורה מהשורש האונומטופאי ת־ו־פ, שעניינו יריקה ופליטה. שורש זה, שאיננו בשימוש כיום בעברית, משותף גם לשפות קדומות אחרות: תְּפַף (ארמית), taf`a (אתיופית, טיגרית), تَفَلَ (תָפָלָ, ערבית), tf (מצרית), taf (קופטית). דרך התצורה של המילה בעברית היא כנראה משקל קֹלֶת, הקיים רק במקרא (שתי המילים האחרות הן נֹפֶת מהשורש נ־ו־פ ובֹּשֶׁת מהשורש ב־ו־שׁ). חלק מפרשני המקרא (ראו להלן) הציעו לזהות את המילה עם תֹּפֶת א, אולם פירוש זה איננו מקובל כיום.

פרשנים מפרשים

אבן עזרא: "כמו מקום התפת לפני בני אדם ועיניהם ויש אומרים כי התי"ו האחרון נוסף והוא כמו תוף".
מצודת דוד: "לגיהנם".
מצודת ציון: "כן יקרא הגיהנם כמו 'כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה' (ישעיה ל, לג) ע"ש שכל המתפתה ביצרו נופל בה".
רלב"ג: "אדון כענין תפתאי האמור בדניאל".
רש"י: "כמו תוף".

מילים נרדפות

גסות

ניגודים

כיבוד

תרגום

אנגלית: spitting‏‏‏‏

ראו גם

@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 #:* "וכי היה שם במרומים גן־עדן נפלא כזה, הנה נמצא לעומתו בעמקי התהום, בתחתיות השאול העמוקה, '''תופת''' איום ונורא." ([http://www.benyehuda.org/barshadsky/barshadsky_038.html "כליל אי השלמות"], ישעיהו ברשדסקי)
-===אטימולוגיה===
+===גיזרון===
 * כל משמעויות המילה נובעות משמו של מקום בעמק [[גיא בן הנום|גיא בן הינום]] שבו נהגו להקריב ילדים ל[[מלך#מֹלֶךְ|מולך]]: {{הדגשה|"וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ"|(מלכים ב, כג, י)}}. ככל הנראה מקור המילה במילה שמית קדומה שעניינה שרפה או אש והמקבילה לשורש העברי [[:קטגוריה:שפת (שורש)|שׁ־פ־ת]]. שרידים לה ניכרים גם בשפות שמיות נוספות: תְּפָיָא (אח בישול, ארמית), أُثْفِيَّة (אֻתְ'פִיָּה - אחת מאבני הבסיס של הקדֵרה, ערבית). כמו כן הייתה הצעה לקשר בין תֹּפֶת לבין המילה הסנסקריטית tapti (חוֹם), אך רוב החוקרים לא קיבלו אותה. האטימולוגיות של חלק מפרשני המקרא (ראו להלן), שלפיהן המילה גזורה מהשורש ת־פ־פ, לא התקבלו אף הן.
@@ שורה 67: / שורה 67: @@
 # <small>במקרא</small> יריקה או הבעת בוז.
-===אטימולוגיה===
+===גיזרון===
 # המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: {{הדגשה|"וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה"|(איוב יז, ו)}}. הדעה המקובלת במחקר גורסת שהמילה גזורה מהשורש ה[[אונומטופיה|אונומטופאי]] ת־ו־פ, שעניינו יריקה ופליטה. שורש זה, שאיננו בשימוש כיום בעברית, משותף גם לשפות קדומות אחרות: תְּפַף (ארמית), taf`a (אתיופית, טיגרית), تَفَلَ (תָפָלָ, ערבית), tf (מצרית), taf (קופטית). דרך התצורה של המילה בעברית היא כנראה משקל קֹלֶת, הקיים רק במקרא (שתי המילים האחרות הן נֹפֶת מהשורש נ־ו־פ ובֹּשֶׁת מהשורש ב־ו־שׁ). חלק מפרשני המקרא (ראו להלן) הציעו לזהות את המילה עם [[#תֹּפֶת א|תֹּפֶת <small>א</small>]], אולם פירוש זה איננו מקובל כיום.