בספר דבה"ב שמו של אמון שר-העיר קודם לאזכור "בן" המלך, בשל כך יש שהסיקו שמעמדו היה פחות ממעמד שר העיר. בדוגמא מספר ירמיהו ישנה בעייתיות כרונולוגית ,משום שבזמן מתן הצו מלאו למלך יהויקים בסה"כ כ-30 שנה ולא יתכן שבנו נשלח לטפל בעיניני מאסר. גם מסיבה סגנונית הדברים אינם מסתברים מפני שלו היה מדובר בבן המלך ראוי היה שייכתב "ויצו המלך את ירחמאל בנו..."
מן תעודות חיצוניות למקרא עולה שהתואר בן מלך מיוחס לתפקיד פקידותי . בחותם "לאלשמע בן המלך" נעדר שמו של המלך. ובכלל, מן העדויות הארכאולוגיות נראה שנוהג הכתיבה בחותמות הוא שלאחר השם הפרטי מופיעה משרתו של בעל החותם, משמע תיבת "לאלשמע בן מלך" מגדירה משרה, ולא ייחוס שושלתי. מן הממצא האפיגרפי עולה שאף לא אחד מן השמות המופיעים עלו למלוך ותפקידם בחצר המלך אף לא נחשב לחשוב ביותר .
"בן מלך" במשמעות פקיד המלך נמצא גם בספר צפניה. ”בְּנֵי הַמֶּלֶךְ“ (צפניה א, פסוק ח) בפסוק זה נזכרים הם לאחר איזכורו של שר העיר, ומיד אח"כ מתוארים כנושאי משרה, משרתים רמאים - ”הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם, חָמָס וּמִרְמָה“ (צפניה א, פסוק ט)
פרופ' גרשון ברין מוצא ראיות חוץ מקראיות מן מצרים העתיקה ,אוגרית,מארי ,ובתעודות חיתיות מוצקות נוספות המחזקות את פירוש הצירוף "בן מלך" כפקיד. [1][2].
חוקרים מסוימים גרסו שיתכן ומדובר בבן מלך שמדי פעם עסק גם בשיטור וכליאה או בבן למשפחתו המורחבת של המלך.
בת-מלך ”וְעָבְיוֹ טֶפַח, וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת-כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן; אַלְפַּיִם בַּת, יָכִיל“ (מלכים א׳ ז, פסוק כו): בתקופת המקרא נהגו בשתי מידות הנושאות אותו שם, רגילה-בת , ו"בת מלך" שערכה נאמד בכ17 אחוז יותר. לדוגמה אמה,ואמת המלך שהיתה גדולה יותר בשיעור 17 אחוז. (גם הנביא יחזקאל מוסר שמנה היתה שקולה ל-50 שקל כסף. ומנה מסופוטמית מלכותית שקולה היתה ל 60 שקל כסף) [3].
