תפל

אין לבלבל ערך זה עם הערך טפל.

תָּפֵל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תפל
הגייה^*	tafel
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ת־פ־ל
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	ר׳ תְּפֵלִים; נ׳ תְּפֵלָה, נ"ר תְּפֵלוֹת

לשון המקרא חסר טעם.
- ”הֲיֵאָכֵל תָּפֵל, מִבְּלִי-מֶלַח; אִם-יֶשׁ-טַעַם, בְּרִיר חַלָּמוּת?!“ (איוב ו, פסוק ו)
- ”דג טמא מליח ודג טהור תפל - אסור, דג טהור מליח ודג טמא תפל - מותר“ (תוספתא, מסכת תרומות – פרק ט, הלכה ב)
- ”הוא היה אוהב את המלח, ועל כן אכל הכל תפל בלי מלח...“ (ארבעה דורות, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
לשון המקרא בהשאלה: דבר שאין בו ממש.
- ”יַעַן וּבְיַעַן הִטְעוּ אֶת עַמִּי לֵאמֹר שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם, וְהוּא בֹּנֶה חַיִץ וְהִנָּם טָחִים אֹתוֹ תָּפֵל.“ (יחזקאל יג, פסוק י)
- ” נְבִיאַיִךְ, חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל...“ (איכה ב, פסוק יד)
משני, לוואי, לא־עיקרי.
- ”אבל כל זה, כאמור, אינו אלא מין הקדמה, תפל, לגבי העיקר. העיקר הלא היא ההתבוללות...“ (שמחה, מאת דוד פרישמן, בפרויקט בן יהודה)

1. בערבית ﮄﯙﻝ (תפל) הוראתו רוק^[1]. כמו כן קרוב למילה טפל, שדומה למשמעות (2).

2. הטעם הוא אחד הדברים העיקריים במאכל, ולכן חסרונו הוא בבחינה מסוימת חסרון בעצם הדבר. ולכן הושאל לכל דבר שקיומו רעוע.^[2]

3. כתיב נוסף של טפל.

עיר באֱדוֹם.
- ”אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן; בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב.“ (דברים א, פסוק א)

הזיהוי המקובל כיום הוא עם העיר الطفيلة (טַפִילַה) במערב ירדן.
לפי רש"י ומפרשים, השמות המזכרים בפסוק זה (בפתיחת ספר דברים) אינם שמות של מקומות אלא 'כינויים עדינים', לרמוז לישראל על כמה אירועים שליליים שהתרחשו בעבר: "אמר ר׳ שמעון בן יוחי (ספרי דברים א): חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תפל ולבן. אלא: הוכיחן על דברים שתפלו על המן שהוא לבן" (רש"י על דברים א)

↑ דוד ילין, חקרי איוב פרק ו'.
↑ שד"ל (יחזקאל יג,י): "כמו שהמאכל הוא תפל כשהוא בלי מלח, כן הקיר נקרא תפל כשהוא בלא חֹמֶר, שאינו קיר חזק אלא גדר ומחיצה".