שלוה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שַׁלְוָה[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שלווה |
| הגייה* | shalva |
| חלק דיבר | ש־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | שׁ־ל־ו |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָה |
| נטיות | |
- הרגשה של נוחות ושל רוגע.
- ”טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב.“ (משלי יז, פסוק א)
- ”דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְוֹתַיִךְ, אָמַרְתְּ לֹא אֶשְׁמָע“ (ירמיהו כב, פסוק כא)
- ” לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא-נָחְתִּי;“ (איוב ג, פסוק כו)
- ”וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל-אֶמּוֹט לְעוֹלָם.“ (תהילים ל, פסוק ז)
- שם פרטי לזכר.
גזרון[עריכה]
- מן ש-ל-ו, שָׁלֵו. קרוב אל ש-ל-ה, שָׁלַה. ערבית: سلا, שלום, שלווה.