שלוה

שַׁלְוָה[עריכה]

הרגשה של נוחות ושל רוגע.
- ”טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב.“ (משלי יז, פסוק א)
- ”דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְו‍ֹתַיִךְ, אָמַרְתְּ לֹא אֶשְׁמָע“ (ירמיהו כב, פסוק כא)
- ” לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא-נָחְתִּי;“ (איוב ג, פסוק כו)
- ”וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל-אֶמּוֹט לְעוֹלָם.“ (תהילים ל, פסוק ז)
שם פרטי לזכר.