שלה

לערך העוסק בשֶׁלָהּ; ראו שֶׁל.

לערך העוסק בעיר מקראית שִׁלֹה; ראו שילה.

שָׁלָה

לשון חז"ל הגביה משך דבר מתוך המים
- ”מכניס אדם פירויו מפני גנבים, ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד“ (משנה, מסכת מועד קטן – פרק ב, משנה ג)
- ”השולה דג מן הים כיון שיבש בו כסלע חייב“ (בבלי, מסכת שבת – דף קז, עמוד ב)
- ”יַיִן מִשֶׁיֵרֵד לַבּוֹר וְיִקְפֶּה, ורבי עקיבא אומר: מִשֶׁיִשְׁלֶה בֶּחָבִיוֹת“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף צב, עמוד ב)

נמצא בארמית בתרגום שם העוף שלך שָׁׁלֵי-נוּנָא שיתכן שאף שמו המקראי נגזר משורש זה ”שָׁלָךְ - זֶה הַשּׁוֹלֶה דָּגִים מִן הַיָּם“ (בבלי, מסכת חולין – דף סג, עמוד א) .

==שִׁלָּה==

לשון המקרא[לא בשימוש] כבש ורדה באויבו
- ”כִּי אַתָּה שַׁלּוֹתָ גּוֹיִם רַבִּים יְשָׁלּוּךָ כָּל יֶתֶר עַמִּים מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס אֶרֶץ קִרְיָה “ (חבקוק ב, פסוק ח)

המילה מופיעה פעמיים במקרא בבניין פיעל בפסוק הנ"ל. הפרשנים קושרים לשלל.

בארמית שְׁלֵה עייף גם "משלהי" מוכר בעברית בתור שלהי־ סוף

אחד מבניו של יהודה בן יעקב.
- ”וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי־פֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל.“ (בראשית מו, פסוק יב)