ראש חבל

רֹאשׁ חִבֵּל

לשון המקרא (ימאות) לפי הבנת הכתוב: המקום בראש התורן של אונייה שם נפגשים החבלים המחזקים את התורן והחבלים הנושאים את סקרית המפרש.
- ”וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל.“ (משלי כג, פסוק לד).
- ”ואתה אבי רב החובל שוכב בראש חבל באין אונים ומדבר תנחומות לאשר באו מים עד נפשם.“ (עיט צבוע, מאת אברהם מאפו, 1861, באתר מאגרים)
- ”ונעל על ראש החבל ונראה במורד חוג השמים אניה גדולה בוערת באש בלב הים [...].“ ("המליץ", 13 בספטמבר 1881, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

רש"י על משלי כג לד: "כשוכב בלב ים וכשוכב בראש חִבֵּל - תורן הספינה נע לפול ממנו.
מצודות דוד על משלי כג לד: "בראש חִבֵּל - הוא תורן הספינה שכל החבלים תלוים בו והשוכב שם דעתו מבולבלת מפני ראיית הים ומהירות התנועה.
מלבי"ם על משלי כג לד: "והיית כשוכב בלב ים". תחלה יהיה כשוכב בלב ים וצף על מי הים ולוחם עם גלי הים ואח"כ ידמה "כשוכב בראש חִבֵּל" שהוא תורן הספינה, שמשם יפול למצולה מאגרא רמא לבירא עמקתא, ויטבע שם, כן נופל ממעלתו לעמקי בור וטובע בתהום האבדון."
רלב"ג על משלי כג לד: בספינה שחוזק תנועת הספינה יבלבל מוחו ויראה לו דברים לא כן וכמי ששוכב בראש הספינה שיתבלבל יותר מפני ראותו הים ורואה מהירות התנועה.
"המקום בראש התורן, שבו נפגשים כל החבלים, נקרא ראש חִבֵּל. כאן היה עשוי מקום-ישיבה מיוחד לקברניט או למלח אחר, שתפקידו היה לעמוד על המשמר ולצפות למרחקים." (רפאל פטאי, הספנות עברית, 1938. עמ' 38.)