ראש חבל

רֹאשׁ חִבֵּל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ראש חיבל
הגייה*	rosh khibel
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	צרף
נטיות	ר׳ רָאשֵׁי חִבֵּל

תבליט של אניות סוחר רומיות, פורטה סן פאולו, רומא

1. לשון המקרא המקום בראש התורן של אניה, שם נפגשים החבלים המייצבים את התורן ונושאים את סקרית המפרש.

   • "וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל." (משלי כג, פסוק לד).
   • "ואתה אבי רב החובל שוכב בראש חבל באין אונים ומדבר תנחומות לאשר באו מים עד נפשם." (עיט צבוע, מאת אברהם מאפו, 1861, באתר מאגרים)

גיזרון

• הצרוף "רֹאשׁ חִבֵּל", כמו גם המילה חִבֵּל, מופיע פעם אחת במקרא.

פרשנים מפרשים

• רש"י על משלי כג לד: "כשוכב בלב ים וכשוכב בראש חִבֵּל - תורן הספינה נע לפול ממנו.
• מצודות דוד על משלי כג לד: "בראש חִבֵּל - הוא תורן הספינה שכל החבלים תלוים בו והשוכב שם דעתו מבולבלת מפני ראיית הים ומהירות התנועה.
• מלבי"ם על משלי כג לד: "והיית כשוכב בלב ים". תחלה יהיה כשוכב בלב ים וצף על מי הים ולוחם עם גלי הים ואח"כ ידמה "כשוכב בראש חִבֵּל" שהוא תורן הספינה, שמשם יפול למצולה מאגרא רמא לבירא עמקתא, ויטבע שם, כן נופל ממעלתו לעמקי בור וטובע בתהום האבדון."
• רלב"ג על משלי כג לד: בספינה שחוזק תנועת הספינה יבלבל מוחו ויראה לו דברים לא כן וכמי ששוכב בראש הספינה שיתבלבל יותר מפני ראותו הים ורואה מהירות התנועה.

ראו גם

• חיבל
• קן צופה

לקריאה נוספת

• רפאל פטאי, הספנות העברית. ירושלים, ראובן מס, 1938. עמ' 38.