מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | קושיה |
| הגייה* | kushya |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ק־ש־י/ה |
| דרך תצורה | משקל קֻטְלָה |
| נטיות | קֻשְׁיַת־, ר׳ קֻשְׁיוֹת |
- הצגה של חוסר הבנה, בעיה בהגיון ופשר הדברים. המעמיד את הדברים כבלתי נכונים לכאורה.
- "וְגַם בִּדְבָרִים שֶׁהוּא מֻתָּר לִלְמוֹד, אָסוּר לְעַיֵן קֻשְיָא אוֹ תֵרוּץ" (קיצור שולחן ערוך מנוקד - רי)
- ראש הישיבה התהפך על משכבו, קושיתו החריפה של התלמיד הצעיר לא נתנה לו מנוח.
- מקושיה לא מתים.
- [עממי] שאלה קשה או מטרידה.
- אין לי כוח אליך אתה מלא קושיות כרימון, כל היום "למה, למה, למה".
- בפסח הילדים שואלים ארבע קושיות[1].
- בלשון חז"ל קושיא. יתכן שמשמעו קושי (סיומת א' בארמית משמשת לה' הידיעה). בלשון הגאונים והראשונים מופיעה לראשונה בה'.
- ↑ מונח שלא נמצא במקורות כמעט עד העברית החדשה. בלשון חז"ל הבן שואל, ולא מקשה
