מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קָרָאִי או קַרָאִי
[עריכה]
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
קראי
|
הגייה* |
karai
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
ק־ר־א
|
דרך תצורה |
משקל קַטָּל
|
נטיות |
ר׳ קַרָאִים קָרָאִים
|
- לשון ימי הביניים יהודי שאינו מאמין באמיתותה של תורה שבעל פה ונוהג על פי פשט המקרא.
- משורש ק־ר־א התואר קָרָא קיים בכתבי חז"ל למי שבקי במקרא.
השורש קרא
|
השורש ק־ר־א הוא שורש מגזרת נל"א.
ק־ר־א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
קָרָא
|
קוֹרֵא
(ב׳ פעוּל: קָרוּי)
|
יִקְרָא
|
קְרָא
|
לִקְרֹא
|
נִפְעַל
|
נִקְרָא
|
נִקְרָא
|
יִקָּרֵא
|
הִקָּרֵא
|
לְהִקָּרֵא
|
הִפְעִיל
|
הִקְרִיא
|
מַקְרִיא
|
יַקְרִיא
|
הַקְרֵא
|
לְהַקְרִיא
|
הֻפְעַל
|
הֻקְרָא
|
מֻקְרָא
|
יֻקְרָא
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פֻּעַל
|
קֹרָא
|
מְקֹרָא
|
יְקֹרָא
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְקָרֵא
|
מִתְקָרֵא
|
יִתְקָרֵא
|
הִתְקָרֵא
|
לְהִתְקָרֵא
|
| |
|