קראי

קָרָאִי או קַרָאִי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קראי
הגייה*	karai
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ק־ר־א
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות	ר׳ קַרָאִים קָרָאִים

1. לשון ימי הביניים יהודי שאינו מאמין באמיתותה של תורה שבעל פה ונוהג על פי פשט המקרא.

   • ”הֲשָׁמַעְתָּ, מֶלֶךְ כּוּזָר, עַל חִבּוּר לַקָּרָאִים בְּדָבָר מִמַּה שֶּׁזָּכַרְתִּי לְךָ, בְּסֶמֶךְ אוֹ בְּקַבָּלָה, שֶׁאֵין בּוֹ בֵינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, מִמָּסֹרֶת אוֹ מִנִּקּוּד אוֹ מִטְּעָמִים אוֹ מֵאִסּוּר וְהֶתֵּר אוֹ מִדִּינִין?“ (ספר הכוזרי, מאמר שלישי, פסוק לה)

גיזרון

• משורש ק־ר־א התואר קָרָא קיים בכתבי חז"ל למי שבקי במקרא.

נגזרות

• קראות

ניגודים

• רבני

תרגום

• אנגלית: Karaite‏‏‏‏

ראו גם

• צדוקי
• פרוש

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: קראים