מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
- נקבע לו שם.
- ”בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר“ (דניאל י, פסוק א)
- ”ואותו היום נקרא יום חבוט חריות“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ד, משנה ו)
- קוראים לי שניאור, אבל בפי כולם אני נקרא אימת הטוסטוסים
- קראו את הטקסט המסוים.
- ”בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ“ (אסתר ו, פסוק א)
- ”בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם“ (נחמיה יג, פסוק א)
- מוכרז בקול רם.
- ”הִנְנִי נִשְׁבַּעְתִּי בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל אָמַר ה' אִם יִהְיֶה עוֹד שְׁמִי נִקְרָא בְּפִי כָּל אִישׁ יְהוּדָה אֹמֵר חַי אֲדֹנָי ה' בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם“ (ירמיה מד, פסוק כו)
- לשון המקרא אירע, הזדמן [בדרך כלל נכתב "נקרה" בה"א, אבל במקרא מופיע לפעמים באל"ף].
- ”וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ“ (שמות ה, פסוק ג)
- ”וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי“ (שמואל ב׳ כ, פסוק א)
- ”שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא כִּי שֻׁדְּדָה כָּל הָאָרֶץ“ (ירמיה ד, פסוק כ)[1]
מן קרא
השורש קרא
|
השורש ק־ר־א הוא שורש מגזרת נל"א.
נטיות הפעלים[עריכה]
ק־ר־א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
קָרָא
|
קוֹרֵא
(ב׳ פעוּל: קָרוּי)
|
יִקְרָא
|
קְרָא
|
לִקְרֹא
|
נִפְעַל
|
נִקְרָא
|
נִקְרָא
|
יִקָּרֵא
|
הִקָּרֵא
|
לְהִקָּרֵא
|
הִפְעִיל
|
הִקְרִיא
|
מַקְרִיא
|
יַקְרִיא
|
הַקְרֵא
|
לְהַקְרִיא
|
הֻפְעַל
|
הֻקְרָא
|
מֻקְרָא
|
יֻקְרָא
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פֻּעַל
|
קֹרָא
|
מְקֹרָא
|
יְקֹרָא
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְקָרֵא
|
מִתְקָרֵא
|
יִתְקָרֵא
|
הִתְקָרֵא
|
לְהִתְקָרֵא
|
| |
|
- ↑ אמנם שד"ל ביאר זאת כמו משמעות 3, עיין שם.