מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- נקבע לו שם.
- ”בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר“ (דניאל י, פסוק א)
- ”ואותו היום נקרא יום חבוט חריות“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ד, משנה ו)
- קוראים לי שניאור, אבל בפי כולם אני נקרא אימת הטוסטוסים
- קראו את הטקסט המסוים.
- ”בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ“ (אסתר ו, פסוק א)
- ”בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם“ (נחמיה יג, פסוק א)
- מוכרז בקול רם.
- ”הִנְנִי נִשְׁבַּעְתִּי בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל אָמַר ה' אִם יִהְיֶה עוֹד שְׁמִי נִקְרָא בְּפִי כָּל אִישׁ יְהוּדָה אֹמֵר חַי אֲדֹנָי ה' בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם“ (ירמיה מד, פסוק כו)
- לשון המקרא אירע, הזדמן [בדרך כלל נכתב "נקרה" בה"א, אבל במקרא מופיע לפעמים באל"ף].
- ”וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ“ (שמות ה, פסוק ג)
- ”וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי“ (שמואל ב׳ כ, פסוק א)
- ”שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא כִּי שֻׁדְּדָה כָּל הָאָרֶץ“ (ירמיה ד, פסוק כ)[1]
השורש קרא |
השורש ק־ר־א הוא שורש מגזרת נל"א.
ק־ר־א |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
קָרָא |
קוֹרֵא
(ב׳ פעוּל: קָרוּי) |
יִקְרָא |
קְרָא |
לִקְרֹא |
נִפְעַל |
נִקְרָא |
נִקְרָא |
יִקָּרֵא |
הִקָּרֵא |
לְהִקָּרֵא |
הִפְעִיל |
הִקְרִיא |
מַקְרִיא |
יַקְרִיא |
הַקְרֵא |
לְהַקְרִיא |
הֻפְעַל |
הֻקְרָא |
מֻקְרָא |
יֻקְרָא |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
פֻּעַל |
קֹרָא |
מְקֹרָא |
יְקֹרָא |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְקָרֵא |
מִתְקָרֵא |
יִתְקָרֵא |
הִתְקָרֵא |
לְהִתְקָרֵא |
|
|
- ↑ אמנם שד"ל ביאר זאת כמו משמעות 3, עיין שם.