צוח
יש להוסיף לדף זה את הערך: צִוֵּחַ.
צָוַח
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | צווח |
| שורש וגזרה | צ־ו־ח |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא הרים את קולו מאוד, בדר"כ בקובלנה על דבר שלילי.
- ”יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ“ (ישעיהו מב, פסוק יא)
- ”היה צורח וצווח מראש ההר ואומ' כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי אילו יכתבו ויתנו“ (תוספתא, מסכת גיטין – פרק ד, הלכה ח)
- ”צווח באזנו וחירשו פטור אחזו באזנו וחירשו חייב“ (תוספתא, מסכת בבא קמא – פרק ו, הלכה טז)
- לפני שנתנו לו מורפיום הוא היה צווח מכאבים.
גיזרון
[עריכה]נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]ניגודים
[עריכה]גם