עת

עֵת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עת
הגייה^*	׳et
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ע־נ־י/ה
דרך תצורה	משקל קְטֶלֶת
נטיות	ר׳ עִתִּים, עִתּוֹת־

נקודה כלשהי בזמן.
- ”וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל־בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת.“ (בראשית כד, פסוק יא)
- ”וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם בְּכָל־עֵת; אֶת־הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל־מֹשֶׁה, וְכָל־הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם.“ (שמות יח, פסוק כו)
- ”וַיֹּאמֶר, אֵלָיו; לֹא־לִבִּי הָלַךְ, כַּאֲשֶׁר הָפַךְ־אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ – הַעֵת לָקַחַת אֶת־הַכֶּסֶף, וְלָקַחַת בְּגָדִים וְזֵיתִים וּכְרָמִים; וְצֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת.“ (מלכים א׳ ה, פסוק כו)
- ”לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל־חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.“ (קהלת ג, פסוקים א–ב)
משך הזמן, תקופה.
- ”וְאִשָּׁה כִּי־יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת־נִדָּתָהּ, אוֹ כִי־תָזוּב עַל־נִדָּתָהּ כָּל־יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ; כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה, טְמֵאָה הִוא.“ (ויקרא טו, פסוק כה)
- ”וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.“ (ויקרא כו, פסוק ד)
- ”וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא; אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.“ (דברים א, פסוק יח)
- ”וְיֶתֶר כָּל־דִּבְרֵי־אָסָא וְכָל־גְּבוּרָתוֹ וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה, הֲלֹא־הֵמָּה כְתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה; רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ, חָלָה אֶת־רַגְלָיו.“ (מלכים א׳ טו, פסוק כג)
- ”וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמנוֹתָיו, וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג; וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ, וְיָמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ.“ (ישעיהו יג, פסוק כב)
- ”יהוה חָנֵּנוּ, לְךָ קִוִּינוּ; הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים, אַף־יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה.“ (ישעיהו לג, פסוק ב)

גיזרון

סעיף זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולשכתב אותו. הסיבה לכך: לא נהיר.

השורש המקורי הוא ע־נ־י/ה הנגלה במילה עונה^[^{דרוש מקור]}. המילה משותפת למספר לשונות שמיות, למשל: ארמית – עַן. מצרית-תיכונה - מן השושלת הפרעונית התיכונה (2050 - 1710 לפנה"ס) מצויה תיבת "עֵתְּ" ꜣt , בהוראת - זמן באופן כללי, זמן מה , רגע.
3: אוגריתית - עתו, t-w-' 𐎀𐎚𐎆 בהוראת - "להזדמן". בלשון אמורית שנכחדה - ע-ת-י.ערבית דרומית קדומה - עֲאתוֹ, tw' - להגיע, לעזוב.ארמית - אֲתָא, בהוראת להגיע, להגיע למחוז חפצך, להביא.ערבית - אָתָּא, أتى מזומן,בא .געז - אָתַּוֲו, አተወ .
במגילת ספר היובלים (א, ד') הכתוב בעברית בתר-מקראית מופיע הצירוף "מחלקות-העיתים" כמושג טכני לחלוקת הזמן לשבועות ויובלים.

צירופים

נגזרות

מילים נרדפות

זמן

תרגום

אנגלית: time‏‏‏‏

עָת

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	עת
שורש וגזרה	ע־ו־ת נעו"י
בניין	פָּעַל (קַל)

לשון המקרא [משוער] קבע דבר בזמן המתאים
- ”ה אלהים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים“ (בראשית יט, פסוק טו)

גיזרון

מופע חד פעמי של פועל במקרא לרוב הפרשנים נגזר משם העצם עֵת

פרשנים מפרשים

רש"י: מנחם חיברו במחלוקת (-גיזרון) עת לעשות לה' לקבוע להם עתים
מצודות דוד: מלשון עת וזמן, להשיג ללמד לפי העת והזמן את התאב לשמוע.
רד"ק: לאמור דבר בעתו
ר"א אבן עזרא: מילת לעות מגזירת עֵת

מלבי"ם: לדעתי למ"ד שורשית, שורשו ל־ו־ע -לוֹעַ שהוא הלחי, ומורה על דיבור הלחי במרוצה, על כן דברי לעו (איוב וי"ו ג') הלחי עצמו מתנענע ומדבר מרוב ההרגל. מוקש אדם ילע קדש (משלי כ', כ"ה) שידבר להקדיש ולנדור בבלי דעת. ושתו ולעו (עובדיה א' טו) יצפצפו דברים כשכור. יעלעו דם (איוב לט) יוציא דם מן לחייהם. וזולת זה לא נמצא עוד רק ושמת סכין בלועך (משלי כ"ג ב')