”צר היה לי לראות באיזה מאמץ עילאי היא מנסה להיתלש מהבחור המשונה הזה כדי להותיר לעצמה את מרחב המחיה שלה, שהוא כה הכרחי לקיומה הרוחני.“ (שליח־מצווה, מאת אידה צורית, בפרויקט בן יהודה)
”ואם יש דבר שקשה למצוא לו הסבר, זו העובדה כי בסמוך למסירות־נפש עילאית, הבוקעת מן הטהורים במעיינות אדם והמולידה את הנצחון, מבצבצת אצל קצת[...]“ (שעתה של מידת הדין, מאת ישעיהו אברך, בפרויקט בן יהודה)
הצורה "הֹעֲלָה" היא הצורה היחידה שנזדמנה במקרא בפעלים שפה"פ שלהם גרונית וה' הבניין מנוקדת בחולם (שכן הניקוד הרווח היה קמץ קטן). עפ"י צורה זו הסתמכה האקדמיה ללשון העברית וקבעה כי כלל השורשים שפה"פ שלהם גרונית וניטים בבניין הופעל יכולים להינטות כשה' הבניין חלומה.
בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]
