לדלג לתוכן

עוה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לערך העוסק בעַם קדום מחבל עזה; ראו עוים.

עִוָּה א

[עריכה]
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא עיווה
שורש וגזרה ע־ו־י/ה
בניין פִּעֵל
  1. קלקל. הפך את הסדר.
    • ”גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה (איכה ג, פסוק ט)
    • ”הִנֵּה ה' בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ וְעִוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ“ (ישעיהו כד, פסוק א)

גיזרון

[עריכה]
  • מקראי קרוב אל עות.

צירופים

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

ניגודים

[עריכה]

עִוָּה ב

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עיווה
הגייה* 'iva
חלק דיבר שם
מין
שורש {{{שורש}}}
דרך תצורה
נטיות
  1. לשון המקרא (משמעות משוערת) שם מקום שתושביו הוגלו ע"י סנחריב מלך אשור.
    • ”אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד, אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם, הֵנַע וְעִוָּה, כִּי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי.“ (מלכים ב׳ יח, פסוק לד)

גיזרון

[עריכה]
  • יש שפירשו שהמילה אינה שם אלא פועל, ראו פרשנים מפרשים. ויש שפירשו שהוא שם מקום, תוך הסתמכות על פסוק אחר: ”וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם...“ (מלכים ב׳ יז, פסוק כד) וכן תרגם בפשיטתא בשני המקומות: "עוא". רוזנמילר וגזניוס הביאו לכך ראיה נוספת, שאם היה פועל היה צריך לומר: "הנעתי ועויתי" בגוף ראשון.

פרשנים מפרשים

[עריכה]
  • תרגום יונתן: "טַלְטְלִינוּן וְאַגְלִיאִינוּן".
  • ר"א מבלגנצי: "הנע– הגלה את עמו, ועוה– את ארצו".
  • שד"ל פירש שהוא שם של עבודה זרה, ו"מלך" בפסוק הוא הכינוי לע"ז (כמו "מֺלֶךְ"), והציע להגיה בעקבות תה"ש "ענה", והכוונה לאלהות "עֲנַמֶּלֶךְ" שהיו עובדים אותה בעיר סְפַרְוַיִם.

עָוָה

[עריכה]
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא עווה
שורש וגזרה ע־ו־י/ה
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא עשה שלא כהוגן.
    • ” לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים“ (אסתר א, פסוק טז)
    • ”אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי.“ (משנה, מסכת יומאפרק ג, משנה ח)

גיזרון

[עריכה]
  • מקראי

נגזרות

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

עַוָּה

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עווה
הגייה* {{{הגייה}}}
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ע־ו־י/ה
דרך תצורה משקל קַטָּל
נטיות ר׳ עַוּוֹת, ס׳ עַוַת
  1. לשון המקרא שבר, קלקול.
  2. חטא, עוון.

גיזרון

[עריכה]
 1. הופעה יחידה במקרא. יש מפרשים בהוראת עי - מקום חרב. ויש שפירשו שאינו שם־עצם אלא תואר נקבה.

מילים נרדפות

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]
  1. יש שפענחו: "עויה"