עגבה

עֲגָבָה[עריכה]

לשון המקרא תאוות בשרים, תשוקה מינית, זנונים.
- "וַתֵּרֶא אֲחוֹתָהּ אָהֳלִיבָה וַתַּשְׁחֵת עַגְבָתָהּ מִמֶּנָּה וְאֶת תַּזְנוּתֶיהָ מִזְּנוּנֵי אֲחוֹתָהּ." (יחזקאל כג יא)
לשון חז"ל [ברבים] עכוז, אחורים, ישבן.
- "דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו [...]." (נידה ל ב)
עברית חדשה בהשאלה מן (2): (ימאות) [ארכאי] כל אחד משני צדי החלק האחורי של סירה או ספינה.
- "סירה זו תמיד נחשבה לאחת מסירות המילואים, למרות שלהלכה נקראה סירת רב החובל, משום שתלתה מן העגבה השמאלית של האונייה." (הרמן מלוויל, מובי דיק, פרק 48)

3. ועד הלשון העברית, מונחי ספנות (ת"ש-תש"א), 1940.