"רצו לחתור ביבשה ולא יכלו; מה עשו, נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו: אלהי עולם ה', אל תתן עלינו דם נקי, שאין אנו יודעין מה טיבו של האיש הזה." (פרקי דרבי אליעזר פרק י)
”ראש האניה נשקע וירד הימה וירכתיה התרוממו על פני הים, והנוסעים אשר נשארו בחיים רצו הנה והנה לבקש להם מנוס ומפלט [...].“ ("חבצלת", 13 במאי 1887, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
"בנמל תל-אביב קוראים בשם ירכתים את אחורי הספינה." (רפאל פטאי, הספנות העברית, 1938)
במדויק, צורת הריבוי הזוגי של יְרֵכָה, שהיא צורת הנקבה של יָרֶךְ במובן של צד (כי שני ירכי האדם נמצאים בצדדים).[1] החלקים ש'בצד' מתארים את השוליים של דבר-מה, משם המובן 1 'קצה־, החלק המרוחק שבשולי דבר-מה'. החלק המרוחק נחשב החלק האחורי, משם בהשאלה המובן 2.
בגזירה לאחור נקבעה בעברית חדשה צורת היחיד יַרְכָּה (הכתיב יַרְכָה גם מקובל), במובן 2 'החלק האחורי'.
עפ"י החלטת האקדמיה ללשון העברית - גם יַרְכָּתַיִם (דגש בכ"ף).[2]
ועד הלשון העברית, מונחי ספנות (ת"ש-תש"א), 1940. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970; מונחי כלי שיט קטנים ומעגנות (תשע"ג), 2013.
P. Kemp (editor), The Oxford Companion to Ships and the Sea, 1976
↑ HALOT ערך ירכה. The Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament, by Ludwig Köhler, Walter Baumgartner, Johann Jakob Stamm, Benedikt Hartmann, Ze’Ev Ben-Hayyim, Eduard Yechezkel
↑ האקדמיה ללשון העברית , ישיבה ריג, 5 בינואר 1994.