סרח

סָרַח א[עריכה]

גדל והתפתח. התמשך מעבר למידתו.
- ”וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל – חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן.“ (שמות כו, פסוק יב)
- ”וַיִּצְמַח וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת שִׁפְלַת קוֹמָה לִפְנוֹת דָּלִיּוֹתָיו אֵלָיו וְשָׁרָשָׁיו תַּחְתָּיו יִהְיוּ וַתְּהִי לְגֶפֶן וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתְּשַׁלַּח פֹּארוֹת.“ (יחזקאל יז, פסוק ו)
- ”נותנין עליו קש או תבן כדי שירבה נותנין עליו מים כדי שיסרח ועודרין אותו כדי שיתפח“ (תוספתא, מסכת שביעית – פרק ב, הלכה יד)

מופיעה גם ב- ”צלוחית קטנה..של פלייטון שניטל פיה טהורה מפני שהיא סורחת את היד“ (משנה, מסכת כלים – פרק ל, משנה ד) מדובר כנראה בחילוף עיצורים כמו שרך או נסרך נשרך.

איבד את ריחו הטוב. מאכל שנרקב או שהתקלקל טעמו הטוב.
- ”ירדו גשמים. תנא: משתסרח המקפה של גריסין“ (בבלי, מסכת סוכה – דף כט, עמוד א)
- לכלך. העכיר את צלילות המראה.
- תוספתא|מכחול..היה הזכר שלו מלא חלודה טהור מפני שהוא סורח את העין|כלים|ג|ה}}
אדם שהתקלקלו מעשיו. שעשה מעשה מגונה.
- ”משרבו "מקבל אני טובתך" ו"מחזיק אני טובתך", רבו "איש הישר בעיניו יעשה" ו'סרחה כל המלכות כולה“ (תוספתא, מסכת סוטה – פרק יד, הלכה ז)
- מסכת מפני מה בכו ישראל את אהרן שלשים יום מפני שדן אהרן דין אמת לאמתו מנין לא אמר לאיש שסרחת ולא לאשה שסרחת אבות דרבי נתן פרק יב
- ” תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא, שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה“ (בבלי, מסכת מועד קטן – דף יז, עמוד א)
- ”חָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֵסוּ וְהָאֶמֶת תְּהֶא נֶעֱדֶרֶת“ (משנה, מסכת סוטה – פרק ט, משנה טו)

לשון המקרא חלק הנוסף מעבר למידה, המשתרע ונגרר על הקרקע.
- ”וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל – חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן“ (שמות כו, פסוק יב)

מן הפועל סָרַח.