סרוח

סָרוּחַ א

משוך ופרוס ונופל מטה. שוכב ברפיון.
- ”וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה בָּעֹדֵף בְּאֹרֶךְ יְרִיעֹת הָאֹהֶל יִהְיֶה סָרוּחַ עַל צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן מִזֶּה וּמִזֶּה לְכַסֹּתוֹ“ (שמות כו, פסוק יג)
- ”חֲגוֹרֵי אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם סְרוּחֵי טְבוּלִים בְּרָאשֵׁיהֶם “ (יחזקאל כג, פסוק טו)
- ”הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם“ (עמוס ו, פסוק ד)

מאכל שהתקלקל בחלוף זמן. שנפשו של אדם קצה בו מפני ריחו טעמו או מראהו.
- ”התורם קישות ונמצאת מרה, אבטיח ונמצא סרוח-תרומה, ויחזור ויתרום“ (משנה, מסכת תרומות – פרק ג, משנה א)
- ”אמר ליה רבא: הא דירה סרוחה היא, ואין אדם דר בדירה סרוחה“ (בבלי, מסכת סוכה – דף ד, עמוד א)
- ”אתרוג תפוח, סרוח, כבוש, שלוק, כושי, לבן, ומנומר - פסול“ (בבלי, מסכת סוכה – דף לו, עמוד א)