לשון חז''ל, מן נסע: במקור סיעה היא 'חבורה של נוסעים', אנשים שנוסעים יחד בדרך (משמע 1)[1], ומשם אנשים שפועלים יחד למטרה משותפת, בדעה משותפת: כת, פלג (משמע 2).
מקביל לארמית סיעא, שהושאלה גם בערבית شيعة (שִׁיעָה) 'סיעה' וגם 'אסלאם שיעי': 'הסיעה בתוך אסלאם'.
סיעה היא מקור הפועל סִיֵּעַ 'תמך, עזר': במקור סִיֵּעַ משמע 'להיות בסיעה, ליווה אותם', משם 'להיות מסור לחברי הסיעה, תמך בהם ועזר להם', וגם סַיָּע 'מי שמלווה סיעה, מי שתומך בהם או למנהיגה'.[2]
