סמן

לערך העוסק בסִמָּן; ראו כתיב מלא סימן.

סִמֵּן

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	סימן
שורש וגזרה	ס־מ־ן, גזרת השלמים
בניין	פָּעַל (קַל)

1. התווה סימן, שׂם ציון.

   • סימן במשבצת המתאימה.
   • צוותים משותפים סימנו את הגבול בין ישראל ומצרים.
   • חובה לסמן תכולת הזהב בתכשיט .

2. רמז, נתן סימן במחווה או במילים.

   • שלשה סימנים סימנתי לך וסיימתי לך בקבורתו של משה בגיא בארץ מואב מול בית פעור (דברים ל"ד) ואף על פי כן ולא ידע איש את קבורתו (קהלת רבה לפרק יב)

3. הגדיר יחוד של מישהו או משהו .

   • נשיא מצרים כבר סימן את יורשו לכס הנשיאות.

גיזרון

• לשון חז"ל מיוונית: σημαινιν ‏(semainin).

תרגום

• אנגלית: mark‏‏‏‏‏
• ערבית: وضع علامة‏‏‏‏

נגזרות

• סֻמַּן
  • מְסֻמָּן

ראו גם

• הסתמן

סֻמַּן

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	סומן
שורש וגזרה	ס־מ־ן, גזרת השלמים
בניין	פֻּעַל

1. נעשה בו או עליו סימן; היה בו סימן.

   • " כיצד יעשו, ישלשו. אם היו משולשין, יכתוב סימן. אם היו מסומנין, יכתוב כוהן. ואם היו שניהם כוהנים יכתוב דורות." (משנה בבא בתרא י ז)

2. הוגדר למטרה מסוימת.

   • בתים אלה סומנו להריסה.

גיזרון

• לשון חז"ל מיוונית: σημαινιν ‏(semainin).

ראו גם

• הסתמן

סַמָּן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סמן
הגייה*	saman
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ס־מ־ן
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות	ר׳ סַמָּנִים

1. משהו או מישהו המציֵן מקום; סימן.

   • "בשלשות, לפי הסמן הימני, הסתדר!"
   • על מסך המחשב, הסמן מראה את מקום הדפסת האות.

2. (רפואה) ממצא שניתן לזהותו בקלות ומשמש לזהוי מחלה או מצב גופני שקשה לבדוק ישירות.

   • רמות גבוהות של האנטיגן האופיָני בדם היא סמן לסרטן.

גיזרון

• עברית חדשה לפי לשון חז"ל סימן.

צירופים

• סמן ביולוגי

מילים נרדפות

• סמפטום (2)

תרגום

• אנגלית: marker‏‏‏‏‏

ראו גם

• סממן?