מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 יש להוסיף לדף זה את הערך: נִתָּר. |
 לערך העוסק בכתיב מקראי נֹתָר; ראו כתיב מלא נותר. |
| ניתוח דקדוקי – פועל |
| כתיב מלא | ניתר |
| שורש וגזרה | נ־ת־ר |
| בניין | פִּעֵל |
- קפץ, זינק. דחף ברגליו כלפי מטה והגביה את גופו בזריזות מעל הארץ.
- ”מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר לא [לוֹ] כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ“ (ויקרא יא, פסוק כא)
- ”נַחֲלִיאֵלִי קָטָן / רָאִיתִי בַּגַּן. / זָנָב לוֹ אָרֹךְ וְיָפֶה, / סִנּוֹר שָׁחֹר קָטָן עַל הֶחָזֶה. / לֹא נִתֵּר, לֹא קָפַץ, / רַק רָץ.“ (נַחֲלִיאֵלִי קָטָן, מאת עממי בזֶמֶרֶשֶׁת)
- [עממי] נע במהירות ובפתאומיות.
- ראשו הקטן ניתר לאחור
- החגב ניתר מתוך כף ידי, ונעלם לו בסבך הצמחיה.
- המילה (והשורש) מופיעים פעם יחידה במקרא בפסוק לעיל.
- על פי התלמוד השורש מופיע שוב ”עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם “ (חבקוק ג, פסוק ו) לשון ניתוק והגליה מן המקום ”לישנא דאגלויי“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף לח, עמוד א)
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | נתר |
| הגייה* | neter |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | נ־ת־ר |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | |
- מלח נפוץ אשר נוסחתו הכימית היא NaHCO3, שימש בעבר לניקוי.
- ”כִּי אִם־תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר, וְתַרְבִּי־לָךְ בֹּרִית; נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי, נְאֻם אֲדֹנָי יהוה.“ (ירמיהו ב, פסוק כב)
- ”מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה, חֹמֶץ עַל־נָתֶר; וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב־רָע.“ (משלי כה, פסוק כ)
- ”מֵי רַגְלַיִם, נֶתֶר וּבֹרִית, קְמוֹנְיָא וְאַשְׁלָג, כְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בִּסְבָכָה.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ט, משנה ה)
- ”ואין מדיחין את הכלים בנתר אבל מדיחין אותן במלח ובמורסן בשבת“ (תוספתא, מסכת ביצה – פרק ד, הלכה י)
- ”אֵלּוּ כֵלִים מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל, כְּלֵי גְלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה, כְּלֵי חֶרֶס, וּכְלֵי נֶתֶר, עַצְמוֹת הַדָּג וְעוֹרוֹ, עַצְמוֹת חַיָּה שֶׁבַּיָּם וְעוֹרָהּ, וּכְלֵי עֵץ הַטְּהוֹרִים.“ (משנה, מסכת כלים – פרק י, משנה א)
- מאכדית: nitiru, או ממצרית: nṯrj, להלן הירוגליף:
- פירוש א' סוג של אדמה (אלו"ם בלע"ז רש"י, מצודות) פירוש ב' אֵפר (רד"ק). רמב"ם תרגם לערבית אל־טפל.
