נשואין

נִשּׂוּאִין (גם נִשּׂוּאִים)

לשון חז"ל קשר רשמי וממוסד בין שניים, לציון היותם בני זוג.
- ”מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה, בְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ.“ (משנה, מסכת תענית – פרק א, משנה ז)
- ”לְעוֹלָם הִיא בִרְשׁוּת הָאָב, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּשּׂוּאִין.“ (משנה, מסכת כתובות – פרק ד, משנה ה)
- ”בכל סעודת-מצוה היה הוא הקורא ומזמין את הקרואים, משמח את החתן ואת הכלה בעת נישואין, מדבר ניבול-פה עם השפחות והאמהות, ובכלל ביישן לא היה שמואל-יוסף מימיו – זאת אוכל להעיד עליו.“ (הַשָּׁב, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)

מן נשׂא 'הרים, לקח' על שום שהאיש 'לוקח' אישה, כמו במקרא: ”וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת“ (רות א, פסוק ד), אך הנוסח 'לקח אישה' גם נפוץ: ”וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה“ (בראשית כה, פסוק א) או ”וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים“ (בראשית ד, פסוק יט).

אכדית, 'אחזו' uḫḫuzu היא תיבה רבת משמעויות אחת מהן בהוראת חוזה-נשואין', וגם בהוראת - 'להעמיס משהו יקר ערך' ^[1]^{[דרושה הבהרה]}.

ערך בוויקיפדיה: נישואין

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נשואין

השורש נ־שׂ־א הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת חפ"נ וגם לגזרת נל"א.

נ־שׂ־א	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	נָשָׂא	נוֹשֵׂא (ב׳ פעוּל: נָשׂוּא,נָשׂוּי)	יִשָּׂא	שָׂא	לִשָּׂא אוֹ לָשֵׂאת
נִפְעַל	נִשָּׂא	נִשָּׂא	יִנָּשֵׂא	הִנָּשֵׂא	לְהִנָּשֵׂא
הִפְעִיל	הִשִּׂיא	מַשִּׂיא	יַשִּׂיא	הַשֵּׂא	לְהַשִּׂיא
הֻפְעַל	הֻשָּׂא	מֻשָּׂא	יֻשָּׂא	-אין-	-אין-
פִּעֵל	נִשֵּׂא	מְנַשֵּׂא	יְנַשֵּׂא	נַשֵּׂא	לְנַשֵּׂא
פֻּעַל	נֻשָּׂא	מְנֻשָּׂא	יְנֻשָּׂא	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְנַשֵּׂא	מִתְנַשֵּׂא	יִתְנַשֵּׂא	הִתְנַשֵּׂא	לְהִתְנַשֵּׂא

↑ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago -1995 ,"uḫḫuzu" , page - 179