נקמה

נְקָמָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נקמה
הגייה^*	nekama
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	נ־ק־ם
דרך תצורה	משקל קְטָלָה
נטיות	ר׳ נְקָמוֹת; נִקְמַת־, ר׳ נִקְמוֹת־

לשון המקרא פגיעה מכוונת במישהו הנובעת מן הרצון לגמול לו על מעשה רע שעשה.
- ”וְהַיּוֹם הַהוּא לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת, יוֹם נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו, וְאָכְלָה חֶרֶב וְשָׂבְעָה, וְרָוְתָה מִדָּמָם...“ (ירמיהו מו, פסוק י)
- ”נֻסוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל, וּמַלְּטוּ אִישׁ נַפְשׁוֹ--אַל-תִּדַּמּוּ, בַּעֲו‍ֹנָהּ: כִּי עֵת נְקָמָה הִיא, לַיהוָה--גְּמוּל, הוּא מְשַׁלֵּם לָהּ.“ (ירמיהו נא, פסוק ו)
- ”לַעֲשׂוֹת נְקָמָה, בַּגּוֹיִם; תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים.“ (תהלים קמט, פסוק ז)

ערך בוויקיפדיה: נקמה

השורש נ־ק־ם הוא שורש מגזרת חפ"נ.

בבניין קל, במקור הנטוי ובעתיד, מותרת ההטיה עם הופעת הנו"ן או בהישמטותה, דהיינו: לִקֹּם (בלשון חז"ל) או לִנְקֹם, יִקֹּם או יִנְקֹם.