מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- גָּמַל לְעוֹשֶׂה רָעָה כִּשְׂכָרוֹ.
- ”לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה.“ (ויקרא יט, פסוק יח)
- ”לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם, נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת“ (יחזקאל כד, פסוק ח)
- ”אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם יְהוָה, נֹקֵם יְהוָה וּבַעַל חֵמָה; נֹקֵם יְהוָה לְצָרָיו, וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו“ (נחום א, פסוק ב)
- "חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ / וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה / נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ / מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה" (מעוז צור)
- ”וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! / נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן / עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן“ (עַל הַשְּׁחִיטָה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- מן המקרא.
- מקבילות בשפות שמיות: ערבית: اِنْتَقَمَ (אִנְתַקַמַ) - לנקום, להעניש. ארמית: נָקִם - לנקום. אתיופית: ቂም (קַם) - טינה, שנאה.
השורש נקם |
השורש נ־ק־ם הוא שורש מגזרת חפ"נ.
נ־ק־ם |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
נָקַם |
נוֹקֵם |
יִקֹּם |
נְקֹם |
לִנְקֹם |
נִפְעַל |
נִקַּם |
נִקָּם |
יִנָּקֵם |
הִנָּקֵם |
לְהִנָּקֵם |
הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
הֻפְעַל |
הֻקַּם |
מֻקָּם |
יֻקַּם |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
נִקֵּם |
מְנַקֵּם |
יְנַקֵּם |
נַקֵּם |
לְנַקֵּם |
פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְנַקֵּם |
מִתְנַקֵּם |
יִתְנַקֵּם |
הִתְנַקֵּם |
לְהִתְנַקֵּם |
- בבניין קל, במקור הנטוי ובעתיד, מותרת ההטיה עם הופעת הנו"ן או בהישמטותה, דהיינו: לִקֹּם (בלשון חז"ל) או לִנְקֹם, יִקֹּם או יִנְקֹם.
|
|
ניתוח דקדוקי – פועל |
כתיב מלא | ניקם |
שורש וגזרה | נ־ק־ם |
בניין | נִפְעַל |
- לשון המקרא נִגְמַל לוֹ כִּשְׂכָרוֹ.
- ”וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ אוֹ אֶת-אֲמָתוֹ, בַּשֵּׁבֶט, וּמֵת, תַּחַת יָדוֹ-נָקֹם יִנָּקֵם.“ (שמות כא, פסוק כ)
- גָּמַל לַאֲחֵר כִּשְׂכָרוֹ.
- ”כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה; וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ, לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם.“ (יחזקאל כה, פסוק טו)
- ”וּמִי זֶה קְרָאַנִי בְּהִנָּקְמִי מִן/ מְעַוֵּל, לְבַד כִּי-אִם מְעַוֵּל, מֵרָע“ (הֲרֶשַׁע אֲנִי?, מאת שמואל הנגיד, בפרויקט בן יהודה)
המילה בבניין נפעל (כמו נִנְקַם) ומשמשת בשתי משמעויות גם כצורה רגילה של נפעל וגם במובן פעל.
השורש נקם |
השורש נ־ק־ם הוא שורש מגזרת חפ"נ.
נ־ק־ם |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
נָקַם |
נוֹקֵם |
יִקֹּם |
נְקֹם |
לִנְקֹם |
נִפְעַל |
נִקַּם |
נִקָּם |
יִנָּקֵם |
הִנָּקֵם |
לְהִנָּקֵם |
הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
הֻפְעַל |
הֻקַּם |
מֻקָּם |
יֻקַּם |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
נִקֵּם |
מְנַקֵּם |
יְנַקֵּם |
נַקֵּם |
לְנַקֵּם |
פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְנַקֵּם |
מִתְנַקֵּם |
יִתְנַקֵּם |
הִתְנַקֵּם |
לְהִתְנַקֵּם |
- בבניין קל, במקור הנטוי ובעתיד, מותרת ההטיה עם הופעת הנו"ן או בהישמטותה, דהיינו: לִקֹּם (בלשון חז"ל) או לִנְקֹם, יִקֹּם או יִנְקֹם.
|
|
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | נקם |
הגייה* | nakam |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | נ־ק־ם |
דרך תצורה | משקל קָטָל |
נטיות | ר׳ אין. נס׳ נְקַם־ |
- שילום גמולו הרע בעבור מעשהו הרע. בדר"כ לאחר זמן והצטברות איבה וכעס.
- ”לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם..אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם“ (דברים לב, פסוקים לה–מא)
- ”וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית“ (ויקרא כו, פסוק כה)
- ”זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים“ (שופטים טז, פסוק כח)
- בעבר נהגו יחידות צבאיות לבצע מעשי נקם בתגובה לפיגועים, כיום כבר לא מכנים זאת כך.
השורש נקם |
השורש נ־ק־ם הוא שורש מגזרת חפ"נ.
נ־ק־ם |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
נָקַם |
נוֹקֵם |
יִקֹּם |
נְקֹם |
לִנְקֹם |
נִפְעַל |
נִקַּם |
נִקָּם |
יִנָּקֵם |
הִנָּקֵם |
לְהִנָּקֵם |
הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
הֻפְעַל |
הֻקַּם |
מֻקָּם |
יֻקַּם |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
נִקֵּם |
מְנַקֵּם |
יְנַקֵּם |
נַקֵּם |
לְנַקֵּם |
פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְנַקֵּם |
מִתְנַקֵּם |
יִתְנַקֵּם |
הִתְנַקֵּם |
לְהִתְנַקֵּם |
- בבניין קל, במקור הנטוי ובעתיד, מותרת ההטיה עם הופעת הנו"ן או בהישמטותה, דהיינו: לִקֹּם (בלשון חז"ל) או לִנְקֹם, יִקֹּם או יִנְקֹם.
|
|