נימוס
(הופנה מהדף נמוס)
נִימּוּס[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | נימוס |
| הגייה* | nimus |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | נ־מ־ס |
| דרך תצורה | משקל קִטּוּל |
| נטיות | ר׳ נִימוּסִים (גם: נִמוּסִין) |
- לשון חז"ל התנהגות על פי הכללים המקובלים; ובפרט התנהגות המתחשבת באחרים.
- ”פִּטְרוּהָ, פַּרְנְסוּהָ, עֲשׂוּ לָהּ כַּנִּמּוּס, עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי, לֹא אָמַר כְּלוּם.“ (משנה, מסכת גיטין – פרק ו, משנה ה)
- ”הַמָּשָׁל אוֹמֵר, אֲזַלְתְּ לְקַרְתָּא הַלֵּךְ בְּנִימוּסֶיהָ.“ (שמות רבה, פרשה מז, סימן ה)
- "לגברת אחת באוטובוס / פיניתי מקום מתוך נימוס." (אדוני השופט, מאת חיים חפר)
- שכשמשתעלים מניחים מתוך נימוס את כף היד על הפה.
- בשיחה, שימוש בביטויים ומילים המכבדים את הזולת.
- הילד נהג בנימוס, לא שכח "בבקשה" ו"תודה".
גיזרון[עריכה]
- מיוונית: nomos) νομος) – מנהג, מסורת, חוק. תיבת נומוס מתועדת בכתובה ממרשה הנכונה לחודש סיון של קיץ 176 לפנה"ס [1].נראה שהצירוף מן הלהג הארמי אדומי: "כָּ-נוּמוֹס בַּנְתְּ-...", שימש בהוראת: "מנהג בְּנוֹת-...", מופיע בארמית בכתב יהודי: "מַרְַאתְ בֵּי תִנְתֵן לִי כָּ-נוּמוֹס בַּנְתְּ-..." (כתובה ממרישה).
- כשנקלטה המילה בעברית, חל בה שינוי פונטי האופייני לעברית. במקום שתי התנועות הגבוהות האחוריות המקוריות o-o, חלה בעברית דיסימילציה (בידול) והתקבלה תנועה גבוהה קדמית i, בדומה למה שקרה במילים תיכון (מלכתחילה תוֹכוֹן) וחיצון (מלכתחילה חוּצוֹן).
צירופים[עריכה]
נגזרות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: manners, politeness, courtesy
ראו גם[עריכה]
סימוכין[עריכה]
- ↑ עפ"י מניין בית סלאוקוס הראשון. קרוי ביהודאית: "מניין השטרות" שהחל בשנת 312 לפנה"ס, שנת כיבוש בבל על ידי סלאוקוס