מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
גלות
הגייה *
galut
חלק דיבר
שם־עצם
מין
נקבה
שורש
ג־ל־י/ה , גזרת נחי לי"ה
דרך תצורה
משקל קַטְלוּת
נטיות
גָלוּת־, ר׳ גָּלוּיוֹת או גָּלֻיּוֹת, גָּלֻיּוֹת־
עקירה מן המולדת , בדרך כלל מאולצת , של אדם או עם .
”וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ־יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ...“ (מלכים ב׳ כה , פסוק כז )
”וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא־אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר.“ (יחזקאל לג , פסוק כא )
הגלות הייתה נושא מרכזי בפולמוס היהודי־נוצרי.
מקום מושבו או נדודיו של אדם או עם לאחר גירוש מארצו .
"בזמן שבית־המקדש היה קיים, היו הלויים מתפרנסים ממעשר; ואפילו עכשיו בגלות אין הכוהנים יכולים לעלות לדוכן, עד שהלויים מכשירים אותם" ("על נהרות בבל", יהודה שטיינברג)
לקראת החתונה שב אלכסנדר מן הגלות והשלים עם פיליפוס אביו.
לשון המקרא קהל גולים.
”אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל־דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא־יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.“ (ישעיהו מה , פסוק יג )
”כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים.“ (עמוס א , פסוק ט )
עפ"י תעודות בבליות - "גָלֻאֻתֻּ galūto" היה כנראה שם יישובם של גולי בבל בניפור.[ 1]
ערך בוויקיפדיה:
גלות
↑ ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, 2016, ספר יוסף נוה, תשע"ו, עמ' 11-15.