גלות
מראה
גָּלוּת
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | גלות |
הגייה* | galut |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | ג־ל־י/ה, גזרת נחי לי"ה |
דרך תצורה | משקל קַטְלוּת |
נטיות | גָלוּת־, ר׳ גָּלוּיוֹת או גָּלֻיּוֹת, גָּלֻיּוֹת־ |
- עקירה מן המולדת, בדרך כלל מאולצת, של אדם או עם.
- ”וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ־יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ...“ (מלכים ב׳ כה, פסוק כז)
- ”וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא־אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר.“ (יחזקאל לג, פסוק כא)
- הגלות הייתה נושא מרכזי בפולמוס היהודי־נוצרי.
- מקום מושבו או נדודיו של אדם או עם לאחר גירוש מארצו.
- "בזמן שבית־המקדש היה קיים, היו הלויים מתפרנסים ממעשר; ואפילו עכשיו בגלות אין הכוהנים יכולים לעלות לדוכן, עד שהלויים מכשירים אותם" ("על נהרות בבל", יהודה שטיינברג)
- לקראת החתונה שב אלכסנדר מן הגלות והשלים עם פיליפוס אביו.
- לשון המקרא קהל גולים.
- ”אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל־דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא־יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.“ (ישעיהו מה, פסוק יג)
- ”כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים.“ (עמוס א, פסוק ט)
גיזרון
[עריכה]- עפ"י תעודות בבליות - "גָלֻאֻתֻּ galūto" היה כנראה שם יישובם של גולי בבל בניפור.[1]
צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]ניגודים
[עריכה]תרגום
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: גלות |
הערות שוליים
[עריכה]- ↑ ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, 2016, ספר יוסף נוה, תשע"ו, עמ' 11-15.