נזיד

נָזִיד[עריכה]

גולש, מעין נזיד, מתבשל בקדרה.

לשון המקרא תבשיל הנרתח בסיר.
- ”וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף“ (בראשית כה, פסוק כט).
- ”שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים“ (מלכים ב׳ ד, פסוק לח).

מהשורש ז-י-ד (לפעמים ז-ו-ד) שמשמעו הבסיסי 'רתח' (הזיד ב): נזיד 'מאכל רתוח'.
מאחר שמים רותחים עולים על גדותיהם, כאשר מדובר בבן אדם השורש גם רכש את משמע 'עלה על גדותיו' ולכן 'החציף פנים, לא לשמוע': משם הזיד 'פעל ברע בכוונה', והנגזרות זדון, זדוני, במזיד.

יכול להיות שמקור השורש 'זד' באונומטופיאה^[^{דרוש מקור}^], בדומה להאינדו-ארופי -yes, משם לסנסקריט (יֵסַטִ yeṣati) קשורה בהרתחה או חימום, (ביוונית עתיקה; זֵאו ζέω) ומאותה תבנית לשונית המילה (סִזו σίζω=) המהווה אונומטופיאה שמתארת את רחש ומראה המים הקרירים בעת מפגש עם חרב לוהטת. אונומטופאה נוספת הדומה במשמעות ובמצלול ל"נזיד" היא המילה האנגלית - (סִאִדְ' seethe) במשמעות להרתיח או לבשל בנוזלים, ראו סאג' להכנת פיתות דרוזיות. השוו - מזוה, ובגזרון המילה מזודה.

↑ פֹּעל הקשור להכנת נזיד מופיע רק פעם אחת במקרא " וַיָּזֶד", על פי ניקוד המסורה ללא דגש בזי"ן. הפרשנים התלבטו מהו השרש כי הניקוד של הפעל מתאים לנחי ע"ו, שרש זוד, אולם גזירת שם העצם מתאימה לנחי פ"נ ואין דוגמת נזיד הנגזרת משרש ע"ו. אברהם אבן עזרא בפרושו לתורה: טעם נזיד: תבשיל. ורק ויזד מהשנים הנחים והם שנים שרשים והפרוש אחד, כמו "לא ידון רוחי" (בראשית ו ג) עם נדנה (דניאל ז טו).

ערך בוויקיפדיה: נזיד

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נזיד