נון

יש להוסיף לדף זה את הערכים: נִוֵּן, נֻוַּן.

נוּן

[ארמית] דג.
- ”וּבְכָל נוּנֵי יַמָּא בְּיַדְכוֹן מְסִירִין“ (אונקלוס על בראשית ט – פסוק ב)
האות הארבע־עשרה באלפבית העברי. ערכה המספרי חמישים.
- ”וכתבתם שתהא כתיבה תמה: שלא יכתוב אלפין עיינין, עיינין אלפין; [...] ווין יודין, יודין ווין; זיינין נונין, נונין זיינין;“ (בבלי, מסכת שבת – דף קג, עמוד ב)
האות העשרים וחמש באלפבית הערבי, צורתה ن.

מקביל לאכדית 𒄩 nūnu, ערבית: نُون (נוּן) - דג גדול, לויתן. לפי רוב הפרשנים^[1], מהשורש נ-י-ן (שמופיע פעם אחת במקרא בביטוי :"יִנּוֹן שְׁמוֹ" תהילים עב,יז) שמשמעו 'התרבה, השריץ', בדומה למילה 'דג' שקשורה מהפועל ‏דָּגַה‎ 'התרבה מהר (כמו דגים)'^[2]^[3]. לפי השערה מקובלת^[4], משורש זה גם נין 'צאצא, בן'.
צורת־האות נון נובעת משרטוט של נחש, אך הובנה כצלופח, מין דג.

שם האות

ערך בוויקיפדיה: נון