נבח

נָבַח

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	נבח
שורש וגזרה	נ־ב־ח
בניין	פָּעַל (קַל)

1. השמיע קול רם וקצר כקול הכלב.

   • ”כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ“ (ישעיהו נו, פסוק י)
   • ”תנו רבנן: חמשה דברים נאמרו בכלב שוטה: פיו פתוח, ורירו נוטף, ואזניו סרוחות, וזנבו מונח על ירכותיו, ומהלך בצידי דרכים; ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע“ (בבלי, מסכת יומא – דף פג, עמוד ב)
   • ”[...] והיתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים, ונבח בה כלב והפילה [...]“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף פג, עמוד א)
   • ”תרנגול לא קורא, כלב לא נובח, צפרדע לא מקרקרת, העולם מחריש וחולם ואני בתוכו כחלום בתוך חלום“ (ספיח, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
   • הכלב נבח על הדוור.

2. בהשאלה: דיבר בזעם, תוך צעקות וגידופים.

   • הבוס נבח על העובד.
   • המקלע נבח, והחייל נפל.

גיזרון

• הפועל משותף למספר לשונות שמיות, למשל: אכדית – nabāḥu; ארמית – נְבַח; ערבית – نَبَحَ (נַבַּחַ).
• הפועל מופיע פעם יחידה במקרא^{[דרוש מקור]} בפסוק לעיל בישעיהו נו י.

צירופים

• הכלבים נובחים והשיירה עוברת
• כלב נובח אינו נושך

נגזרות

• נבחן
• נבחני
• נובחני
• נביחה

מילים נרדפות

• גער

תרגום

• אנגלית: bark‏‏‏‏
• ערבית: نبح‏‏‏‏
• רוסית: гавкать‏‏‏‏

מידע נוסף

• הנו"ן מתקיימת בצורת העתיד ובציווי (אֶנְבַּח, תִּנְבַּח, ... נְבַח, נִבְחִי, ...), שלא כרגיל בפעלים הנוטים בתבנית "יִפְעַל" (ראו החלטה 3.3.5, "כללים בגזרת פ"נ" של האקדמיה ללשון העברית).
• בלשון חז"ל ניתן למצוא "נבח ב־", כלומר נבח על: "קרא לי עורב, נבח בי כלב" (תוספתא שבת ז,יג); "והכלבין נובחין בו" (ירושלמי יומא פרק ח משנה ו); "ונבח בה כלב והפילה" (בבלי בבא קמא דף פג עמוד א). בלשון המאוחרת יותר השתנה הביטוי ל"נבח ל־": "סוכר את פיו ואינו נובח לו" (ספר והזהיר, משפטים, עמ' 95).

ראו גם

• נהם

השורש נבח
השורש נ־ב־ח הוא שורש מגזרת השלמים. נטיות הפעלים נ־ב־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל נָבַח נוֹבֵחַ יִנְבַּח נְבַח לִנְבֹּחַ נִפְעַל הִפְעִיל הֻפְעַל -אין- -אין- פִּעֵל נִבֵּחַ/נִבַּח מְנַבֵּחַ יְנַבֵּחַ נַבַּח לְנַבֵּחַ פֻּעַל -אין- -אין- הִתְפַּעֵל

נִבֵּחַ

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	ניבח
שורש וגזרה	נ־ב־ח
בניין	פִּעֵל

1. השמיע נביחה.

   • והתחיל לנבח עלינו ועל רבינו הקדוש ככלב ממש "מגלה טמירין" מאת יוסף פרל, דף מ עמוד א

2. בהשאלה: השמיע דברים בצעקות קצרות.

   • "לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ / מִצָּר הַמְנַבֵּחַ / אָז אֶגְמוֹר / בְּשִׁיר מִזְמוֹר / חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ." (מעוז צור)

גיזרון

• ראו נָבַח.

השורש נבח
השורש נ־ב־ח הוא שורש מגזרת השלמים. נטיות הפעלים נ־ב־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל נָבַח נוֹבֵחַ יִנְבַּח נְבַח לִנְבֹּחַ נִפְעַל הִפְעִיל הֻפְעַל -אין- -אין- פִּעֵל נִבֵּחַ/נִבַּח מְנַבֵּחַ יְנַבֵּחַ נַבַּח לְנַבֵּחַ פֻּעַל -אין- -אין- הִתְפַּעֵל

נֶבַח

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נבח
הגייה*	nevakh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	נ־ב־ח
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות

1. נביחה, קול רם של חיה.

   • השועל... בעת תבא סופה וקרה ישמיע קול נבח ממושך, הנבדל מקול כלב־הבית "תולדות הטבע א" מאת הרולד אטמר לנץ עמ' 202, בתרגום מנדלי מוכר ספרים

השורש נבח
השורש נ־ב־ח הוא שורש מגזרת השלמים. נטיות הפעלים נ־ב־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל נָבַח נוֹבֵחַ יִנְבַּח נְבַח לִנְבֹּחַ נִפְעַל הִפְעִיל הֻפְעַל -אין- -אין- פִּעֵל נִבֵּחַ/נִבַּח מְנַבֵּחַ יְנַבֵּחַ נַבַּח לְנַבֵּחַ פֻּעַל -אין- -אין- הִתְפַּעֵל