נאר

נֵאַר (גם: נֶאֱרַר)

לשון המקרא נֶחֱשָׁב לִמְקֻלָּל; הֻטְּלָה עָלָיו מְאֵרָה.
- ”בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים, וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ“ (מלאכי ג, פסוק ט)
- "כָּל-פְּרוּטָה הֵבִיאָה נֵאָרָה בַמְּאֵרָה/ רְקוּקָה בְדַם-לִבָּהּ וּטְבוּלָה בִמְרֵרָה" "שִׁירָתִי", חיים נחמן ביאליק
- "נֶאֱרַר זַרְעוֹ וּקְלָלָה נֶחֶרְצָה/ נָטָה אֹזֶן לְדִבְרֵי חֲכָמִים בְּדִיצָה." "סדרי דיברין לשבועות", אלעזר הקליר
- "נֵאֶרְרָה יוֹלֶדֶת כְּסִיל לְתוּגָה. נַעֲצוּץ וְדַרְדַּר לְהַצְמִיחַ בַּעֲרוּגָה." "אֲשׂוֹחח נפלאותֶיךָ צור עולמים", משולם בן קָלוֹנִימוּס

השורש א־ר־ר הוא שורש הניטֶּה בבניינים קל, פיעל, נפעל והופעל על פי גזרת הכפולים, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת השלמים.

המטה בבניין קל, בבניין פיעל ובבניין נפעל לפי השלמים, דהיינו- אָרַר, אֵרַר, נֶאֱרַר- אינו שוגה.

השחית. ביטל את קיום הדבר.
- ”נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ“ (תהלים פט, פסוק מ)
- ”זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית ה' כְּיוֹם מוֹעֵד“ (איכה ב, פסוק ז)