מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
נֵאַר (גם: נֶאֱרַר)
[עריכה]
- לשון המקרא נֶחֱשָׁב לִמְקֻלָּל; הֻטְּלָה עָלָיו מְאֵרָה.
- ”בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים, וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ“ (מלאכי ג, פסוק ט)
- "כָּל-פְּרוּטָה הֵבִיאָה נֵאָרָה בַמְּאֵרָה/ רְקוּקָה בְדַם-לִבָּהּ וּטְבוּלָה בִמְרֵרָה" "שִׁירָתִי", חיים נחמן ביאליק
- "נֶאֱרַר זַרְעוֹ וּקְלָלָה נֶחֶרְצָה/ נָטָה אֹזֶן לְדִבְרֵי חֲכָמִים בְּדִיצָה." "סדרי דיברין לשבועות", אלעזר הקליר
- "נֵאֶרְרָה יוֹלֶדֶת כְּסִיל לְתוּגָה. נַעֲצוּץ וְדַרְדַּר לְהַצְמִיחַ בַּעֲרוּגָה." "אֲשׂוֹחח נפלאותֶיךָ צור עולמים", משולם בן קָלוֹנִימוּס
- פועל מקראי (פעם אחת נזדמנת צורה בנפעל), מקבילה דומה גם באכדית: araru- החרים.
השורש ארר
|
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
הטלת קללה
|
גזרה |
גזרת הכפולים
|
הופיע לראשונה בלשון |
המקרא
|
השורש א־ר־ר הוא שורש הניטֶּה בבניינים קל, פיעל, נפעל והופעל על פי גזרת הכפולים, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת השלמים.
א־ר־ר
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
אַר
|
אַר
(ב׳ פעוּל: אָרוּר)
|
יָאֹר
|
אֹר
|
לָאֹר
|
נִפְעַל
|
נֵאַר
|
נֵאָר
|
יֵאַר
|
הֵאָר
|
לְהֵאָר
|
הִפְעִיל
|
הֶאֱרִיר
|
מַאֲרִיר
|
יַאֲרִיר
|
הַאֲרֵר
|
לְהַאֲרִיר
|
הֻפְעַל
|
הוּאַר
|
מוּאָר
|
יוּאַר
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
אוֹרֵר
|
מְאוֹרֵר
|
יְאוֹרֵר
|
אוֹרֵר
|
לְאוֹרֵר
|
פֻּעַל
|
אֹרַר
|
מְאֹרָר
|
יְאֹרַר
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְאָרֵר
|
מִתְאָרֵר
|
יִתְאָרֵר
|
הִתְאָרֵר
|
לְהִתְאָרֵר
|
- המטה בבניין קל, בבניין פיעל ובבניין נפעל לפי השלמים, דהיינו- אָרַר, אֵרַר, נֶאֱרַר- אינו שוגה.
| |
|
ניתוח דקדוקי – פועל
|
כתיב מלא |
ניאר
|
שורש וגזרה |
נ־א־ר
|
בניין |
פִּעֵל
|
- השחית. ביטל את קיום הדבר.
- ”נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ“ (תהלים פט, פסוק מ)
- ”זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית ה' כְּיוֹם מוֹעֵד“ (איכה ב, פסוק ז)
- המילה מופיעה במקרא פעמיים.