מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מורבך
הגייה * murbakh
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ר־ב־ך
דרך תצורה משקל מֻקְטָל
נטיות נ׳ מֻרְבֶּכֶת, ר׳ מֻרְבָּכִים, ר"נ מֻרְבָּכוֹת
לשון המקרא (משמעות משוערת) ספוגה היטב בשמן .
”עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.“ (ויקרא ו , פסוק יד ) ”אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ, וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן, וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן.“ (ויקרא ז , פסוק יב ) ”וּלְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּלְסֹלֶת לְמִנְחָה וְלִרְקִיקֵי הַמַּצּוֹת וְלַמַּחֲבַת וְלַמֻּרְבָּכֶת וּלְכָל מְשׂוּרָה וּמִדָּה.“ (דברי הימים א׳ כג , פסוק כט ) המילה מופיעה שלוש פעמים במקרא, כולם בהקשר לקרבן מנחה.
שורש רב"ך קיים בשפות שמיות נוספות, כגון אכדית: rabāku - לרקוח.[ 1] رَبَكَ (רַבַּכַּ) - עירוב, סיבוך; ربيكة (רביכה) - בִּצָּה, וגם: חמאה מעורבב בחלב.
יש שקישרו לשורש נב"ך בחילוף נ/ר.[ 2] תרגום השבעים: πεφυραμένην - נילוש.
תרגום יונתן: "מטגנא". תרגום ניאופיטי: "מרתחה" (כמו שתרגם "מרחשת").
רש"י ע"פ ספרא: "חלוטה ברותחין כל צרכה".
תרגום סורי: "מרעדא" - רכה. רשב"ם: "מרבכת – לפי עניינו: רכה בשמן". רש"ר הירש: "שורש רב"ך קרוב כנראה לרב"ק - לפטם (ראו מרבק ). בלשון חכמים ״רפק״ פירושה: לרופף ולרכך (ראו התרפק ). לפי זה ״רבך״ מורה על ריכוך העיסה הגורם לה לתפוח".
ראב"ע: "יש מי שאומרים: רכה. ויש אומרים: במהרה".
רס"ג: עשויה שכבות (כמו מאפים הנעשים מבצק עלים).
↑ CAD אות R (כרך 14) עמ' 8.↑ פסיקתא זוטרתא, ויקרא ו,יד: "ויש אומרים מורבכת מלשון נבוכים, בזמן שהן רותחין הן נבכין רי"ש ונו"ן משמשין (=מתחלפים) כגון [נבוכד]נאצר [נבוכד]ראצר".
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מרובך
הגייה * merubakh
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ר־ב־ך
דרך תצורה משקל מְקֻטַּל
נטיות נ׳ מְרֻבֶּכֶת, ר׳ מְרֻבָּכִים, ר"נ מְרֻבָּכוֹת
מעורב , בלול .
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מירבך
הגייה * mirbakh
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה משקל מִקְטָל
נטיות ר׳ מִרְבָּכִים
לשון חז"ל ערימה , נדבך .
”אֶחָד חוֹר שֶׁחֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים, אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת, וְכֵן מִרְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים, וְכֵן סְוָאר שֶׁל קוֹרוֹת.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק ג, משנה ז ) "מרבך של אבנים שחשב עליו מבעוד יום, אם למדום - מותר לישב עליהן למחר, ואם לאו אסור." (רמב"ם הלכות שבת כה כא ) לפעמים מופיע "מדבך" או "מרבג". מסתבר שקשור לנדבך , שגזור מהצורה האכדית המשוערת madbaku*, ראו שם בגיזרון.
