מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לערך העוסק בקִנִּין צורה חלופית לקינים; ראו צורת יחיד קן. |
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | קניין |
הגייה* | kinyan |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ק־נ־י/ה |
דרך תצורה | משקל קִטְלָן |
נטיות | קִנְיַן־ |
- לשון המקרא רכוש
- ”מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל־בְּהֶמְתָּם, הֲלוֹא לָנוּ הֵם; אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם, וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ.“ (בראשית לד, פסוק כג)
- ”וְכֹהֵן כִּי־יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ, הוּא יֹאכַל בּוֹ; וִילִיד בֵּיתוֹ, הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ.“ (ויקרא כב, פסוק יא)
- ”...הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב, לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן, לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל?“ (יחזקאל לח, פסוק יג)
- ”שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ; וּמֹשֵׁל בְּכָל־קִנְיָנוֹ.“ (תהלים קה, פסוק כא)
- ”אָמַר לָהֶם, וַהֲרֵי הוּא פוֹסֵל אֶת עַבְדּוֹ מִן הַתְּרוּמָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא פוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ; אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְיָנוֹ.“ (משנה, מסכת גיטין – פרק א, משנה ו)
- לשון חז"ל פעולה המחילה בעלות על דבר. מעבר מרשות האחר אל רשות הקונה וזכותו.
- להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.
השורש קנה |
השורש ק־נ־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.
ק־נ־ה |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
קָנָה |
קוֹנֶה
(ב׳ פעוּל: קָנוּי) |
יִקְנֶה |
קְנֵה |
לִקְנוֹת |
נִפְעַל |
נִקְנָה |
נִקְנָה |
יִקָּנֶה |
הִקָּנֵה |
לְהִקָּנוֹת |
הִפְעִיל |
הִקְנָה |
מַקְנֶה |
יַקְנֶה |
הַקְנֵה |
לְהַקְנוֹת |
הֻפְעַל |
הֻקְנָה |
מֻקְנֶה |
יֻקְנֶה |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
|
|
|
|
|
פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
|
|