מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לערך העוסק בקִנִּין צורה חלופית לקינים; ראו צורת יחיד קן.
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
קניין
|
הגייה* |
kinyan
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ק־נ־י/ה
|
דרך תצורה |
משקל קִטְלָן
|
נטיות |
קִנְיַן־
|
- לשון המקרא רכוש
- ”מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל־בְּהֶמְתָּם, הֲלוֹא לָנוּ הֵם; אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם, וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ.“ (בראשית לד, פסוק כג)
- ”וְכֹהֵן כִּי־יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ, הוּא יֹאכַל בּוֹ; וִילִיד בֵּיתוֹ, הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ.“ (ויקרא כב, פסוק יא)
- ”...הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב, לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן, לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל?“ (יחזקאל לח, פסוק יג)
- ”שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ; וּמֹשֵׁל בְּכָל־קִנְיָנוֹ.“ (תהלים קה, פסוק כא)
- ”אָמַר לָהֶם, וַהֲרֵי הוּא פוֹסֵל אֶת עַבְדּוֹ מִן הַתְּרוּמָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא פוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ; אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְיָנוֹ.“ (משנה, מסכת גיטין – פרק א, משנה ו)
- לשון חז"ל פעולה המחילה בעלות על דבר. מעבר מרשות האחר אל רשות הקונה וזכותו.
- להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.
השורש קנה
|
השורש ק־נ־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.
ק־נ־ה
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
קָנָה
|
קוֹנֶה
(ב׳ פעוּל: קָנוּי)
|
יִקְנֶה
|
קְנֵה
|
לִקְנוֹת
|
נִפְעַל
|
נִקְנָה
|
נִקְנָה
|
יִקָּנֶה
|
הִקָּנֵה
|
לְהִקָּנוֹת
|
הִפְעִיל
|
הִקְנָה
|
מַקְנֶה
|
יַקְנֶה
|
הַקְנֵה
|
לְהַקְנוֹת
|
הֻפְעַל
|
הֻקְנָה
|
מֻקְנֶה
|
יֻקְנֶה
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
| |
|