בלשון בבלית-עתיקה מופיעה תיבת "מָמְּאֻ" (mammū), משמעותה המילולית -"דבר יקר", "כתר" [1] . מארמית: מָמוֹנָא.
המילה נשאלה גם ליוונית: mamōnâs) μαμωνᾶς) שבמרחב ההלני-פגאני דאז הואנשה לשד אימתני האחראי לתאוות בצע[2] , כשנזקקו מחברי סרך היחד מכת מדבר יהודה ומחבר בן סירא בחלופה למילה : ”לַהוֹן“ (משלי כח, פסוק כב) ביכרו תחתיה את תיבת 'ממון' היחידאית.
תיבה ממון מתועדת בסרך היחד מקומראן כמאתיים שנה לפני תיעודה בכתבי המשנה שבמבואות לעיל: "...יִתְהַלְּכוּ בכול מְגוּרֵיהֶם כול הַנִּמְצָא אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּשְׁמְעוּ הַקָּטָן לַגָּדוֹל לַמְּלָאכָה וּלְמָמוֹן וְיַחַד יואכלו ..." (1Q28a סרך היחד).