טיגן

ערך זה עוסק בכלי בישול. לערך העוסק בפועל; ראו טִגֵּן.

טִיגָן

לשון חז"ל כלי בישול עגול ממתכת העשוי לטיגון.
- ”ועל הבזויין, כגון: היורות, מחמי חמין הטיגנין, והקוקמסין והספלין והסדינין והמטבע - הרי אילו מותרין.“ (תוספתא, מסכת עבודה זרה – פרק ה, הלכה א)
- ”אמר ליה: רבי אבין בר סמכא הוא? אמר ליה: אין, כמין ימא לטיגני הוא.“ (בבלי, מסכת קידושין – דף מד, עמוד א)

מיוונית: tagenon) ταγηνον) – מחבת (ממנה הגיעה גם המילה טאג'ין). יש אומרים שהמילה היוונית מורכבת מהלחם: το + άγηνο - האגן, ומקורה במילה השמית אַגָּן בהוראת: כלי קיבול קעור, קערה.