חלמית

חֶלְמִית[עריכה]

חלמית גדולה

פרח ממחלקת הדו פסיגיים, והוא בעל חמישה עלי כותרת לבנים או ורודים וחמישה עלי גביע, שגדל עימו פרי קטן המיועד למאכל.
- ”אֵין נוֹתְנִין זֶרַע דְּלַעַת לְתוֹךְ הַחַלָּמִית, שֶׁתְּהֵא מְשַׁמַּרְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָרָק בְּיָרָק.“ (משנה, מסכת כלאים – פרק א, משנה ח)
- ”...והחמיתה והחלמית והסיאה והאזוב... מיני זרעים הרי הן כלאים בכרם“ (תוספתא, מסכת כלאים – פרק ג, הלכה יב)

במקומות אחרים בחז"ל נקרא "חלמה", כגון: ”אילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלמה“ (ירושלמי, מסכת כלאים – פרק ה, הלכה ז)
נקרא כך גם בסורית: ܚܠܲܡܬܵܐ (חְלַמְתָא) - חלמית הביצות (שממנו יוצר המרשמלו), והוא גם כינוי לפטמה (כנראה מחמת הדמיון לפרח נטופית רפואית).
יש מפרשים שהסבירו שהצמח מוזכר כבר במקרא בשם: ”חַלָּמוּת“ (איוב ו, פסוק ו), אמנם לא כולם מסכימים עם פרשנות זו.
יתכן שנגזר משורש ח־ל־ם בהוראת: חוזק, בריאות (כגון: החלים) מכיון שהיו מכינים ממנו תרופות.

רמב"ם (כלאיים שם): "יש אומרים שהוא אלכ'טמיה (خطمية)", ככל הנראה חוטמית תרבותית (Alcea rosea).
ר"ש משאנץ כתב: "מלוא (mallow) בלע"ז". וכ"כ רע"ב: "בערבי כובוז"א (خُبَّازَة) ובלע"ז מלוו"א", והוא מה שקרוי היום: 'חלמית'.
הרב יוסף קאפח (על הרמב"ם שם הערה 57) דייק מרס"ג שמדובר בצמח מטפס, כיון שכתב בהושענות לסוכות: ”חלמה וגפן ודלעת נשברים“ (ענה אומני חוקה נסוכה, מאת רס"ג, באתר מאגרים), כלומר אם הדלה על הסוכה חלמה צריך לחתוך אותה כיון שהסכך צריך להיות תלוש.

ערך בוויקיפדיה: חלמית

טקסונומיה בוויקימינים: Malva

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חלמיות