זעה

זֵעָה[עריכה]

נוזל המופרש דרך נקבוביות בעור לשם ויסות חום־הגוף.
- ”בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב“ (בראשית ג, פסוק יט)
- ”תְּהִלָּה וְכָבוֹד לַעֲמַל יָד עוֹבֶדֶת! / קַבְּלוּהוּ בְּרֹב אַהֲבָה וּתְרוּעָה: / תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִם נֻקְשׁוֹת-הַיַּבֶּלֶת, / הַמֵּצַח – מִמֶּנּוּ נוֹטֶפֶת זֵעָה!“ (שִׁיר-תְּהִלָּה לָעֲבוֹדָה, מאת שמעון שמואל פרוג, תרגום: אברהם לוינסון, בפרויקט בן יהודה)
- ”אגרפיו מתעצמים מרגז והתמרמרות נמרצים אל עצמו, שפע זעה מכסה כל גופו ופניו כאלו לוהטים מבושה;“ (בלי אהבה – בלי איבה, מאת ישעיהו ברשדסקי, בפרויקט בן יהודה)
לשון חז"ל אדים לחים העולים מתבשיל חם, או מזיקוק פירות.

בשפה האכדית : (zu'tu-זעֻתֻּ) במשמעות זיעה ,הפרשה ; מקושר עם השפה החיתית : (izutu עִזֻתֻּ) . המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. למשמעות 2 מקבילה בערבית, עארק משמעו זיעה

ערך בוויקיפדיה: זיעה

השורש י־ז־ע הוא שורש חריג מגזרת חפי"צ.