ודי
לערך העוסק בוַדַּי, תואר־הפועל; ראו ודאי.
וָדִי
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | ואדי |
הגייה* | vadi |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | |
נטיות | ר׳ וָדִיּוֹת |
- בקע בקרקע הנמוך מסביבתו, שנוצר ע"י מים זורמים, אך יבש.
- "חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאוד, / שעת צהריים, הפלוגה הלכה בוואדי. /
תרשום בספר דף, מדובר במלחמות, / תרשום פצועים שרועדים, וזה נורמלי." (חום יולי אוגוסט, מאת שלמה ארצי) - "הם רוכבים ושרים / לרגלי ההרים, / הם רוכבים לבדם / שם בוואדי, מול הים." (שיירת הרוכבים , מאת נעמי שמר)
- "קול התן מן הוואדי וכובד הפרי בבוסתן, / דברים שרואים משם לא רואים מכאן." (לקחת את ידי בידך, מאת יענקל'ה רוטבליט)
- "חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאוד, / שעת צהריים, הפלוגה הלכה בוואדי. /
גיזרון
[עריכה]- מערבית: وَادٍ (ואדִ[ן])
מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית: wadi
ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: ודי |
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ואדיות |