פדה

פָּדָה

לשון המקרא הציל, שחרר אדם או חפץ מאיסור או קניין שכולא אותו, על פי רוב ע"י תשלום ממון בתמורה.
- ”כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם“ (מיכה ו, פסוק ד)
- ”וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲ‍יוֹנָתָן יָמוּת..וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת יוֹנָתָן וְלֹא מֵת“ (שמואל א׳ יד, פסוק מה)
- ”אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה“ (דברים ט, פסוק כו)
- ”אין פודין את השבויין יותר מכדי דמיהן“ (משנה, מסכת גיטין – פרק ד, משנה ג)
- ”ובשביעית פודהו בשויו ואם היה הכל מופקר אין לו אלא שכר לקיטה. הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו“ (משנה, מסכת מעשר שני – פרק ה, משנה ה)

מילה מקראית, מקבילה לפרסית-עתיקה בהגיית: פְּאַדִ-יִ (𐎱𐎠𐎮𐎹) בהוראת הפועל להגן,לתת חסות. סנסקריט בהגיית פָּאטִי: (पाति) בהוראות הפעלים: להגן על מדינה, להשקיף, לשמור .תיבת פדה מופיעה במשמעויות הזהות לעברית באכדית בהגיית פָּאדו: (padû) וערבית: ‫فَدى‬ (פַדי) .