האשים

הֶאֱשִׁים

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	האשים
שורש וגזרה	א־שׁ־ם שלמים
בניין	הִפְעִיל

1. אמר שאדם מסוים או דבר מסוים אחראים על דבר רע שקרה, או שחשב כך. הטיל אשמה.

   • ”הַאֲשִׁימֵם, אֱלֹהִים-- יִפְּלוּ, מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם:בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם, הַדִּיחֵמוֹ-- כִּי-מָרוּ בָךְ.“ (תהילים ה, פסוק יא)
   • ”העיתון האשים את ד”ר רופין “במעשים של אחיזת עיניים, של בלוף, ושל מעילה פשוטה”, ואת ההנהגה הציונית – שרופין היה מראשיה – בהתעשרות על חשבון היישוב היהודי הדל והסובל.“ (על חברת חירם, מאת שמואל גילר, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• מקור הפועל במקרא. מופיע פעם אחת בפסוק הנ"ל.

נגזרות

• האשמה

מילים נרדפות

• הרשיע

ניגודים

• זיכה

תרגום

• אנגלית: blame‏‏‏‏
• ערבית: إِتَّهَمَ‏‏‏‏

ראו גם

• אשם
• חטא
• עבירה
• תבע