אשמה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

אַשְׁמָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אשמה
הגייה* ashma
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש א־שׁ־ם
דרך תצורה
נטיות ר׳ אֲשָׁמוֹת, אַשְׁמַת־
  1. ההרגשה של אדם כאשר הוא חושב שעשה משהו רע, לא מקובל, ושאינו תואם את עקרונותיו. בדרך כלל, כאשר פוגעים באדם אחר או מעליבים אותו.
    • כאשר נזכר כי שכח להזמין את אחד מחבריו למסיבת יום ההולדת, נתקף רגשות אשמה.
    • "אינני חש בנפשי שום אשמה, כאילו עוררתי תקות־שוא בלבות ההמונים המחזיקים ברעיוננו" ("נאום באגודת־המכבים", בנימין זאב הרצל)
  2. אחריות לעבֵרה על החוק או על מצוות הדת.
    • אשמתו הוכחה בעקבות ניתוח הראיות מזירת הפשע ומעדות אמינה, ולכן הושלך לכלא.
    • "וָאֹמְרָה אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם" (עזרא ט, ו)
  3. אחריות לנזק הנגרם כתוצאה מפעולה או מחדל.
    • צוות הפיתוח לא הספיק לסיים את התוכנה בזמן ולכן ראש הצוות לקח על עצמו את האשמה.

גזרון[עריכה]

  • ערבית גלילית, "בִּתוּ'מֲה", בהוראת "באשמה".

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • אנגלית:
  1. guilt‏‏‏‏
  2. charge‏‏‏‏
  3. fault‏‏‏‏

מידע נוסף[עריכה]

אין לבלבל עם לאשמה כשם הפועל אָשַׁם כמו ” וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ“ (ויקרא ה, פסוק כו).

ראו גם[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • אין לבלבל עם אשמה או אָשְמָה שם הפועל אָשַׁם ”מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ“ (ויקרא ה, פסוק כו)

לקריאה נוספת[עריכה]

  • כוחה הנורא של אשמה קטנה: ההקשר המוסרי של הטקסט הספרותי, א. ב. יהושע, הוצאת ידיעות (ספרי חמד), תל אביב, 1998.


השורש אשׁם

השורש א־שׁ־ם הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

א־שׁ־ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל אָשַׁם אָשֵׁם יֶאֶשַׁם -אין- לֶאֱשֹׁם
נִפְעַל נֶאֱשַׁם נֶאֱשָׁם יֵאָשֵׁם הֵאָשֵׁם לְהֵאָשֵׁם
הִפְעִיל הֶאֱשִׁים מַאֲשִׁים יַאֲשִׁים הַאֲשֵׁם לְהַאֲשִׁים
הֻפְעַל הָאֳשַׁם מָאֳשָׁם יָאֳשַׁם -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערות[עריכה]

  • בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]