אשמה

אַשְׁמָה[עריכה]

ההרגשה של אדם כאשר הוא חושב שעשה משהו רע, לא מקובל, ושאינו תואם את עקרונותיו. בדרך כלל, כאשר פוגעים באדם אחר או מעליבים אותו.
- כאשר נזכר כי שכח להזמין את אחד מחבריו למסיבת יום ההולדת, נתקף רגשות אשמה.
- "אינני חש בנפשי שום אשמה, כאילו עוררתי תקות־שוא בלבות ההמונים המחזיקים ברעיוננו" ("נאום באגודת־המכבים", בנימין זאב הרצל)
אחריות לעבֵרה על החוק או על מצוות הדת.
- אשמתו הוכחה בעקבות ניתוח הראיות מזירת הפשע ומעדות אמינה, ולכן הושלך לכלא.
- "וָאֹמְרָה אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם" (עזרא ט, ו)
אחריות לנזק הנגרם כתוצאה מפעולה או מחדל.
- צוות הפיתוח לא הספיק לסיים את התוכנה בזמן ולכן ראש הצוות לקח על עצמו את האשמה.

כוחה הנורא של אשמה קטנה: ההקשר המוסרי של הטקסט הספרותי, א. ב. יהושע, הוצאת ידיעות (ספרי חמד), תל אביב, 1998.

השורש א־שׁ־ם הוא שורש מגזרת השלמים.

בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]