דחליל
מראה
דַּחְלִיל
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דחליל |
| הגייה* | dakhlil |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ד־ח־ל |
| דרך תצורה | משקל קַטְלִיל |
| נטיות | ר׳ דַּחְלִילִים |

- עברית חדשה בובה בדמות אדם שמעמידים בגן או בשדה כדי להפחיד ולהבריח ציפורים לבל ינקרו את הפירות וגידולי השדה.
- "הן שרות ומנתרות בשביל / וחושבות הן שאני דחליל" (מתוך "צפרים בראש", מאת שמרית אור).
- [סלנג] כינוי גנאי לאדם העומד מן הצד כגולם חסר-מוח.
- "תשתוק שם דחליל ותפסיק לפטפט כאן! / ראשים של קופים, וכרובים על מקל!" (אסור לקלל, מאת יחיאל מוהר)
גיזרון
[עריכה]- מארמית: ”דלא מתיי עורב טומאה... וסגיא בדחלולי בעלמא“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף כז, עמוד ב). דחלולי – לשון יראה, "שעושים צורה של עץ ונראין כבני אדם ואין העוף רשאי לישאר שם".[1]
- משמעו של הפועל ד־ח־ל בארמית קרוב לפחד ויראה, כמו בביטוי בדחילו ורחימו, שפירושו "ביראה ואהבה". בתרגום אונקלוס משמש הפועל "דחל" ברוב המקרים כתרגום ל"יָרֵא" בעברית..[2]
- אוגריתית: דחל, 𐎄𐎈𐎍 בהוראת "לפחד", "פחד".
תרגום
[עריכה]- אנגלית: scarecrow (1)
- גרמנית: Vogelscheuche (1)
- רוסית: пугало (1)